מדיטציית אמון (Trust Meditation)

אם היה לי מבטא בריטי ולירה שטרלינג על כל פעם ששאלו אותי איזו מדיטציה אני מתרגל, הייתי ג'יי קיי רולינג.

אני מתרגל מדיטציה כבר 8 שנים ולפני כמה חודשים המדיטציה שלי השתנתה והגיעה למה שנראה כרגע כפריחה הסופית שלה (עד להתפתחות הבאה). בעקבות השינוי, הרגשתי שאני חייב להבדיל אותה ממה שעשיתי עד עכשיו. וכך התחלתי לחפש שם. השם שנתתי לה הוא "מדיטציית אמון" (Trust Meditation).

אני קורא לה כך קודם כל משום שהיא דורשת אמון - אי אפשר לתרגל אותה בלי אמון.

ומשום שהיא בונה אמון. (לא מפתיע - כמו שריר, כשנותנים אמון, כלומר כשמשתמשים בו, הוא מתחזק💪)

מה היא מדיטציית אמון❓ (יש סיכום של משפט וחצי בסוף הפוסט)

מדיטציית אמון באה מתוך הנחה שיש בגוף שלנו ובתודעה שלנו חוכמה אינסופית, שהטבע שלנו, המצב הרגיל שלנו הוא של בריאות מושלמת, אהבה, אושר ושלווה, ושאם לא נפריע לעצמנו, אנחנו נעבור תהליך ריפוי טבעי ואוטומטי שיביא אותנו בדיוק למצב הזה - בריאות מושלמת, אהבה, אושר ושלווה.

אם רק נאפשר לזה לקרות, זה יקרה מעצמו, ומהר יותר ממה שאנחנו חושבים ;)

⏰ מדיטציית אמון היא לא על זמן, אנחנו לא שמים טיימר - אנחנו פשוט נותנים אמון, סומכים על עצמנו ועל התהליך ונותנים לעצמנו כמה זמן שרק צריך. אנחנו נותנים אמון שאנחנו נדע מתי להפסיק. ואם אנחנו לא יודעים מתי להפסיק, אנחנו מאמינים שנלמד עם הזמן. (אם למישהו יש שאלות על זה, מוזמנים לשאול ^^)

עדכון #1 - אני כן שם טיימר אבל בשעון יד ולא בפלאפון. אני שם טיימר על 20 דקות רק בשביל שיהיה לי מושג על הזמן. כשהוא מצפצף אני מכבה אותו וממשיך כמה שמרגיש לי :)

עדכון #2 - מאז כתיבת המאמר הזה המדיטציה שלי עברה הרבה אבולוציות, בעיקר בנוגע לעניין הזמן. לחצו כאן כדי לראות איזו מדיטציה אני מתרגל עכשיו.

* מה אני עושה במדיטציית אמון?

כלום. ה"חוק" היחיד שלי הוא שאני בעיניים עצומות. חוץ מזה, אני יושב בגב זקוף על כיסא, אבל גם זה לא תמיד. אם המדיטציה אורכת יותר מחצי שעה, אני לפעמים צריך מנוחה ואני אתן לעצמי להישען עד שאני מתאושש. אני לא נלחם בגוף שלי, אני נותן בו אמון :)

"אז מה אתה עושה? אתה מתרכז בנשימות שלך?"

לא. כמו שאמרתי, אני לא עושה כלום. הנשימה ממשיכה מעצמה ואני סומך על הנשימה שלי שהיא תהיה בדיוק מה שאני צריך ותגיע בדיוק לאן שהיא צריכה להגיע. לפעמים אני מקבל השראה לנשום עמוק, ולפעמים ההשראה נמשכת כל המדיטציה ולפעמים לא. אני סומך על התהליך, על עצמי, על הגוף שלי, על המדיטציה.

למיינד המערבי קשה לחשוב על זמן ביום שבו לא עושים כלום. גם אז הוא שואל "אז מה עושים בעצם?". כמו שד"ר וויין דייר אמר "We are human beings, not human doings."

מדיטציה היא זמן ביום שאנחנו מקדישים ל'להיות' - להוויה, ולא לעשייה.

* "אתה מנסה לא לחשוב?" 🤯

חשיבה היא דבר טבעי בבני אדם, וכך גם אי-חשיבה. אין לי שום בעיה עם מחשבות בזמן המדיטציה. אני תמיד יוצא ממדיטציה כשאין לי שום ספק בתוכי לגבי שום דבר בחיים שלי. אני מגיע לבהירות גבוהה מאוד. המחשבות, המיינד, מסדרים את עצמם באופן טבעי ואוטומטי וכשאין צורך יותר לחשוב, כל מה שנשאר הוא שקט. (עד המחשבה הבאה ;) )

* "אבל אסור לזוז נכון? מדיטציה היא עניין מאוד רציני!" 🧐

מחשבות ואמונות יוצרות (או מתחזקות) שדות אנרגיה בגוף שלנו. כשהמיינד שלי מתנקה ממחשבות מיותרות ומאמונות מגבילות, גם האנרגיה השלילית רוצה לעזוב את הגוף, לכן בכלל לא נדיר שאני אתמתח בזמן המדיטציה. מתיחה של איברים מסויימים מלווה בתחושה של זרם כמעט חשמלי של אנרגיה שעוזבת את הגוף. (זה יכול להיחוות כצמרמורת ובמקרים קיצוניים של שחרור רציני של אנרגיה/ טראומה התנועה של האנרגיה יכולה להיחוות כמעט כמו אורגזמה כלל-גופנית קטנה.)

ברוב רובה של המדיטציה אני יושב אבל לפעמים יש לי השראה לקום ואני נותן לעצמי לעשות זאת.

* לפעמים אני מרגיש רע במדיטציה: אני כועס, משתעמם, חסר סבלנות, מדוכא, וכו'. זה בסדר. כמו שהגוף מרפא את עצמו, גם המערכת הרגשית שלי מרפאת את עצמה ולפעמים הדרך כוללת תחנות ביניים. לקפוץ מייאוש לאושר זה כמו לנסות להגיע מישראל לאמסטרדם בכמה שניות - זה בלתי אפשרי. המסע יכלול בדרך כלל תחנות ביניים כמו: זעם, אשמה, ספקות עצמיים, בלבול, שיעמום, תקווה, אופטימיות וכו'... אני נותן אמון בתהליך ובהוויה שלי, ומעולם לא התאכזבתי.

* "אתה מקשיב למדיטציה מודרכת? אתה מודט עם מוזיקה?"👩‍🎤🎶🎵

הנשמה שלנו יודעת בדיוק איפה אנחנו, בדיוק מה אנחנו רוצים ומדריכה אותנו בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות בשביל להגיע לשם באמצעות השראה ואינטואיציה (ועוד כמה דברים.). או בקיצור - אני לא צריך הדרכה חיצונית, של מישהו אחר - ההדרכה שלי באה מבפנים.

אני לא משתמש במוזיקה משום שאני רוצה שהמדיטציה שלי תכין אותי לחיי היום יום, אחרת - אין בה תועלת. כשלקוח (או הבוס שלי) שלי מעבירים עליי ביקורת או צועקים עליי, לא תהיה מוזיקה מרגיעה שתעזור לי להישאר שלו 🧘‍♀🧘‍♂

* אם מתאים לכם, אתם מוזמנים לנסות 'לשים כוונה' בתחילת המדיטציה, אפילו בקול רם. ה'כוונה' היא כמו זרע מחשבתי-אנרגטי שגדל באופן טבעי עם כל שנייה שעוברת, בין אם אנחנו מנסים ובין אם לאו.

דוגמה ל'הנחת כוונה' (בנאמרת 'בלב' או בקול רם בתחילת המדיטציה): "אני שם כוונה שבמדיטציה הזו אסמוך על עצמי ועל הגוף שלי ולאט לאט אחווה יותר ויותר שלווה ושקט. אני שם כוונה שככל שהזמן יעבור במדיטציה, אני אתמלא באנרגיה כך שאצא ממנה רענן ומוכן להמשך היממה. אני שם כוונה לדעת מתי נכון לי לסיים את המדיטציה."

כמובן שבכל פעם תוכלו לשים כוונה שונה בהתאם למה שאתם רוצים וצריכים :)

מדיטציה היא מיקרוקוסמוס של החיים, או החיים בזעיר-אנפין (קצת עברית, מה קרה?). ככל שלמדתי לתת אמון בעצמי, בגוף שלי, במדיטציה ובתודעה שלי, למדתי יותר לתת אמון מלא בחיים ובבני אדם - לא במובן שאני מאמין שהם יעשו מה שאני רוצה, אלא במובן שכל בן אדם הוא חלק מהיקום הזה ואני יודע ב100% שהיקום הזה תמיד פועל לטובתי הגבוהה ביותר 🙏

* איך אתה יודע אם 'הצלחת'? אני יודע שהצלחתי אם התיישבתי, ועצמתי עיניים. אפילו אם הפסקתי אחרי כמה שניות או דקות. אני מכוון הכי גבוה שיש אבל הסטנדרט שלי להצלחה במדיטציה הוא מינימלי - הכי נמוך שיש, כך שכל מדיטציה אצלי היא הצלחה. וזו אחת הסיבות שלא פספסתי אפילו יום אחד של מדיטציה כבר יותר מ8 שנים. איך אפשר להפסיק משהו שמנצחים בו כל יום? ;) אלה שיש להם סטדרט גבוה יותר - לא מתמידים כי הם מרגישים שהם נכשלים כל הזמן.

לסיכום: אני עוצם עיניים, יושב בגב זקוף (אלא אם כן אני עייף/ כואב לי), מודט כמה זמן שצריך, נותן למה שקורה לקרות ומאמין שמה שצריך לקרות, יקרה ;) )

תודה :) ותרגישו חופשי לשאול שאלות ❤❤❤

להעמקה נוספת בעקרונות שהזכרתי כאן, לחצו כאן :)

מתי לעשות מדיטציה? (ומתי לא)

אני מתרגל מדיטציה כבר 7 שנים באופן יומיומי רצוף, ולא נדיר שמדטתי יותר מפעם אחת ביום.

בעבר כשהיו שואלים אותי, 'מתי לעשות מדיטציה?' הייתי עונה שהכי טוב דבר ראשון על הבוקר, או דבר אחרון לפני השינה. הנימוק שלי היה שמדיטציה בבוקר יוצרת ממונטום חיובי לשאר היום, מכתיבה את הטון בצורה חיובית, ושמדיטציה לפני השינה משפרת את השינה (הייתי אומר שללכת לישון בלי לעשות מדיטציה שקול לאדם שנוסע ב120 קמש בכביש מהיר, שם על ניוטרל ועוצם עיניים. מדיטציה לפני השינה שקולה לאותו אדם שיאט בהדרגתיות ויעצור במקום בטוח. הגרסה הראשונה היא מתכון בטוח להתנגשויות/ סיוטים בלילה ;) )

אלה הן תשובות טובות וחשובות והן מכילות בתוכן גרעין של אמת וחוכמה ולכן כללתי אותן כאן, אבל בימים האחרונים גיליתי אמת עמוקה ומדוייקת יותר בנוגע למועד המדיטציה ביום.

הניסיון שלי הראה לי שיש שני סוגים של מועדים שבהם הכי קל למדוט ושבהם המדיטציה היא הכי אפקטיבית - מיד אחרי שאני מתעורר (בין אם זה בבוקר, אחרי שנ"צ, או באמצע הלילה), או כשאני נמצא במצב רע באופן יוצא מן הכלל (דגש - אם אני במצב רוח רע מאוד וה"דיפולט" שלי הוא מצב רוח הרבה יותר טוב.)

הסיבה לזה, אני חושב, היא מאוד עמוקה. לאורך היום, החיים שלנו מזמנים לנו מצבים שמעוררים בנו מחשבות שליליות אוטומטיות ואלו בתורן מכווצות אותנו ומרוקנות אותנו מאנרגיה, מעייפות אותנו. כלומר, לאורך היום, אנו נכנסים בדרך כלל להידרדרות איטית של אנרגיה.

עכשיו, דמיינו רכב שמידרדר במדרון - לנסות לעשות מדיטציה באמצע היום, לפעמים מרגיש לי כמו לנסות לעצור רכב מידרדר בעזרת הגוף שלי: הניסיון לא מחזיק הרבה זמן ואני חווה תסכול.

אבל מה אם ניתן לרכב להידרדר עד הסוף וניתן לו להיתקע במשהו (כשהרכב נעצר, הדבר מקביל לכך שאנחנו הולכים לישון מבחינה אנרגטית.)

כשאנו ישנים, האנרגיה מתקרבת לאיפוס (תאורטית היא אמורה להתאפס לגמרי, אבל הרבה מאיתנו מתעוררים לפעמים במצב רוח טיפה רע, כמו טעם לוואי מאתמול.)

קודם האנרגיה הייתה שלילית. עכשיו היא התאפסה. כלומר, האנרגיה נעה בכיוון ההפוך עכשיו - קודם היא הידרדרה ועכשיו היא עולה. מדיטציה היא הזדמנות להביא את האנרגיה למקום חיובי וטהור :)

התאוריה שלי היא שיותר קל לעשות מדיטציה כשמתעוררים כי הפעם אנחנו בשיתוף פעולה עם המומנטום החיובי. הפעם המדיטציה תהיה ארוכה יותר, אפקטיבית ועוצמתית. (הערה - אני מודט בלי טיימר אז משך המדיטציה משתנה באופן טבעי.)

ומה בקשר למועד השני שאותו מצאתי מועיל - כשאני במצב רוח רע באופן מיוחד. גם כאן, התנועה של האנרגיה היא באופן טבעי למעלה כי היא מנסה לחזור למצב הטוב הרגיל שלי, ואני פשוט מסייע לה.

ללא הידע הזה, חוויתי תסכול לאורך השנים, ואת הסתכול הזה אני מנסה למנוע ממי שיקרא את הפוסט הזה. הניסיון שלי הוא שאם אני עייף אבל התחייבתי לעשות מדיטציה, עדיף ללכת לישון ואז למדוט.

כשאני מתעורר באמצע הלילה, אני מודט גם כן, וזה תמיד מסתדר בצורה מושלמת - אני צריך פחות שינה והשינה עצמה הרבה יותר איכותית ומרעננת אחר כך.

תהנו ;) ואם יש שאלות, תרגישו חופשי ^^

על נפילה באהבה (Falling in Love)

בעקבות כמה סיפורים ששמעתי לאחרונה, עלה לי לכתוב את הפוסט הזה :)

אהבה רומנטית או 'התאהבות' היא אחת החוויות היפות ביותר בחוויה האנושית, אך היא טומנת מלכוד, ועליו ארצה לדבר כאן.

התאהבות שכזו נותנת לאדם (או לאישה) הצצה לגבהים שאדם יכול להגיע אליהם ולחוות - גבהים רוחניים, גבהים של אושר ואהבה, אך יש לשים לב - זוהי הצצה בלבד.

רגש האהבה מתרחש כתוצאה מפוקוס דומיננטי בדברים חיוביים ורצויים באדם אחר.

בסדנאות שהייתי מעביר, הייתי נותן למשתתפים לעשות רשימה כמה שיותר ארוכה של דברים שהם אוהבים באנשים, והרבה מהם גילו שהם חווים מעין התאהבות באדם. הניסיון שלי הראה לי שבאמצעות התרגיל הזה יכולתי תוך כמה דקות להרגיש אהבה שעולה על גדותיה לאנשים ש'שנאתי' עד אותו רגע (או לפחות טיפה כעסתי עליהם חח).

תרגול שכזה מאפשר להגיע לאותם גבהים בכוחנו שלנו, ומחזק אותנו, הופך אותנו לעצמאיים ומאפשר לנו למצוא אושר ואהבה ללא-תנאים (המשמעות האמיתית של המושג, אהבה שלא תלויה בתנאים חיצוניים, אפילו ההתנהגות של האדם השני). אותה התחזקות מושגת במדיטציה. האם מגלה שהאהבה נמצאת בתוכו, ואינה תגובה לאדם האחר.

אבל ב"התאהבות" מתרחשת תופעה שונה. שהיא יפה, אך מעט מבלבלת הרבה אנשים. בהתאהבות רגילה, אנו פוגשים אדם שמאוד קל לנו לאהוב. הוא שופע תכונות חיוביות מבחינתנו, והן בולטות כמו פצעונים על פנים של מתבגר (רק בקטע טוב… 🤔😂 ). מצד אחד, זהו אירוע יפהפה, משמח ומעורר תקווה. אך משום שכל כך קל לנו להתפקס בחיובי שבאחר, שרירי המיקוד שלנו מתחילים להתנוון.

אם תרגיל של מציאת דברים חיוביים באדם, או מדיטציה משולים לאימון במכון כושר, אז התאהבות משולה לשהייה בחלל, ללא כוח כבידה. בשני המקרים תוכל להרים משקלים מרשימים, אבל חוויה אחת מחלישה אותך בעוד השנייה מחזקת אותך.

כשאנו "מתאהבים" אנחנו הופכים להיות תלויים באדם השני - בנוכחות שלו, כדי להרגיש טוב ובהתנהגות שלו. אנחנו טועים וחושבים שהוא המקור לאושר ולאהבה שלנו כשבמציאות, הסיבה לאיך שאנו מרגישים הוא תמיד הצורה שבה אנו מתמקדים (בשלילי או בחיובי, ברצוי או בלא-רצוי).

נשמע רומנטי לחשוב שהאדם השני גורם לנו לאושר, אבל אותה אמונה גורמת מהר מאוד לכעס. אם אנו מאמינים שהאדם השני יכול לגרום לנו לאושר או לסבל, ברור שנכעס עליו כשהוא לא מבצע את "תפקידו" - לגרום לנו להיות מאושרים.

או אז, אנו מוצאים את עצמנו חסרי שליטה. אנחנו מגיבים לנסיבות ונותנים להם לקבוע איך אנחנו מרגישים (משהו "רע" קורה ואנחנו מרגישים רע, משהו "טוב" קורה, ואנו מרגישים טוב.)

אבל לדעתי, כולנו נולדנו לחופש וחופשיים אנחנו צריכים לחיות. והחופש הכי בסיסי שלנו הוא לבחור במה להתמקד (פוקוס), לבחור איך אנחנו מפרשים ואיך אנחנו מסתכלים על מה שאנו רואים, וכך תמיד ליצור חוויות רגשיות מעצימות. העולם הוא פשוט אוצר של הזדמנויות להעריך, לאהוב ולהגיד תודה, וכשמשהו או מישהו לא מתנהגים כמו שהיינו רוצים - זוהי תמיד ברכה, כי היא מאפשרת לנו לאתגר את עצמנו ואת האהבה שלנו וללמוד לאהוב יותר ולהיות מאושרים ללא תנאים :)

חיי הרווקות אומנם בודדים לפעמים אבל הם טומנים בחובם הזדמנות למצוא אושר וסיפוק עצמאיים בחיים, שלא תלויים באחרים. אין אדם מושך, לדעתי, כמו אדם מאושר והרבה פעמים בשיא האושר והסיפוק העצמאיים אנחנו אכן מושכים בן או בת זוג. האתגר הוא לא להפוך את הפרס למפלה ;)