אין לי מספיק זמן -לא- לעשות מדיטציה

לפעמים כשאנשים שומעים שעשיתי מדיטציה כל יום כבר שבע שנים, הם עונים לי "הלוואי שלי היה את הזמן לעשות מדיטציה."

הבעיה שלי היא שאין לי מספיק זמן -לא- לעשות מדיטציה. אני אסביר:

אם אני לא עושה מדיטציה, אני רב עם האנשים בחיים שלי וזה עולה לי בהרבה יותר מ20 דקות ליום, גם מבחינת הזמן שאני מאבד בריבים וגם בזמן שנאבד באיכות של הקשר והדברים שיכולנו לעשות במקום, ובלהשלים ובאיבוד האיטי של האמון. כשאני מתרגל מדיטציה אני מסוגל להקשיב הרבה יותר טוב, להיות סבלני, מבין, אמפתי ורגיש וככה נחסך לי המון זמן.

אם אני לא עושה מדיטציה, אני פחות קשוב לעצמי, אני פחות מודע למה שהלב שלי אומר לי ולאינטואיציה שלי ואני יכול לבלות שנים על גבי שנים בלעבוד בעבודה שלא מתאימה לי, לחיות עם בן/בת זוג שלא מתאימים לי, ובכלל - לחיות חיים של מישהו אחר בלי להיות לפחות מודע לזה. כשאני עושה מדיטציה, אני עם יד על הדופק, במקום שהלב שלי ילחש לי, בשקט שנוצר, הלחישה נשמעת כמו צעקה ונהיה מאוד קשה לא לעשות את מה שנכון לנשמה, בכל תחום בחיים.

אם אני לא עושה מדיטציה, אני מבולבל, הראש עמוס ואני כל הזמן עושה עבודה כפולה ולא יעילה. כשאני עושה מדיטציה, הראש בהיר, נקי וממוקד. אני מבדיל יותר בין עיקר לתפל וניגש ישר ללב העניין. אני עובד חכם, ולא קשה.

אם אני לא עושה מדיטציה, אני לא קשוב לגוף שלי באותה מידה ואני לא שומע אותו כשהוא אומר לי לא לאכול משהו, או להפסיק לאכול. אני חולה פעם בשבוע במקרה הטוב, אני עייף כל הזמן וחסר חשק, נעורים וחיות. כשאני עושה מדיטציה, אני לא צריך להפעיל כוח רצון בשביל לאכול בריא, אני פשוט לא מסוגל להכניס דברים לא טובים לגוף שלי. אני בריא, חיוני, אנרגטי, והגוף שלי פשוט מרגיש טוב ומעולה.

וככה, 20 דקות על הבוקר חוסכות לי לפעמים כמה שעות במהלך היום. כמה ימים במהלך השבוע. כמה שבועות בחודש, וכמה שנים בחיים.

היה היה איש

היה היה אדם שעמד בפני בחירה קשה. ניתנה לו האפשרות לשפר את איכות חייו, על ידי ויתור יחסי של חלק מחייו בכל יום. אם ויתר על שנייה, הייתה שארית חייו משתפרת במעט מאוד. אם היה מוותר על דקה, היה מרוויח קצת יותר, אך ההבדל היה עדיין זעיר ולא מורגש. אם היה מוותר על שעה, אז היה מתחיל להבין בשינויים קטנים. הוא היה חווה טיפה יותר מזל. מדי פעם אנשים זרים בירכו אותו ברחוב, והוא היה חושב לפעמים על איזשהו רעיון מעולה או מוצף ברצון טוב.

הוא גילה את היכולת שניתנה רק לו בשנות נעוריו, וכאדם שחונך לאחריות השתדל לא 'להמר' יותר מדי. בעיקר כשהיה לא מרוצה מדבר מה היה משתמש ביכולת ולעיתים נדירות ויתר על ימים שלמים מחייו.

אבל דבר אשר טבעו היה מוטל בספק החל לקרות. האיש החל להתמכר לרגעים מלאי האושר והחדווה וסבלנותו כבר לא עמדה בהמתנה לחסד הבא. הוא התחיל לוותר על ימים ושבועות עד שלא נשארו הרבה.

למעשה, חייו הפכו להיות כבר כמעט מושלמים, אך הרגעים הבינוניים הפכו לקשים מנשוא.

על כן, בהחלטה פתאומית, הוא החליט לוותר על שארית חייו על מנת לטעום רגע יחיד של אושר עילאי וטהור. חלק גדול מחייו הוא בילה בתהייה איך רגע כזה ירגיש. תחושת החיבור וההרמוניה. הבנה מלאה של כל מה שקורה. אהבה חסרת תנאים לכל. האם יוכל להכיל זאת? והתשובה הייתה כמובן שלא, כי כל שיישאר הוא רגע אחד, שלאחריו לא יהיה עוד מי שיחווה.

אך הבחירה נעשתה ולאחריה נותר לו לחוות רגע אחרון ולא עוד. ובאותו רגע, הוא הבין, שרגע אחד, הוא כל מה שהיה לו, מאז ומתמיד.