לפעמים כשאנשים שומעים שעשיתי מדיטציה כל יום כבר שבע שנים, הם עונים לי "הלוואי שלי היה את הזמן לעשות מדיטציה."
הבעיה שלי היא שאין לי מספיק זמן -לא- לעשות מדיטציה. אני אסביר:
אם אני לא עושה מדיטציה, אני רב עם האנשים בחיים שלי וזה עולה לי בהרבה יותר מ20 דקות ליום, גם מבחינת הזמן שאני מאבד בריבים וגם בזמן שנאבד באיכות של הקשר והדברים שיכולנו לעשות במקום, ובלהשלים ובאיבוד האיטי של האמון. כשאני מתרגל מדיטציה אני מסוגל להקשיב הרבה יותר טוב, להיות סבלני, מבין, אמפתי ורגיש וככה נחסך לי המון זמן.
אם אני לא עושה מדיטציה, אני פחות קשוב לעצמי, אני פחות מודע למה שהלב שלי אומר לי ולאינטואיציה שלי ואני יכול לבלות שנים על גבי שנים בלעבוד בעבודה שלא מתאימה לי, לחיות עם בן/בת זוג שלא מתאימים לי, ובכלל - לחיות חיים של מישהו אחר בלי להיות לפחות מודע לזה. כשאני עושה מדיטציה, אני עם יד על הדופק, במקום שהלב שלי ילחש לי, בשקט שנוצר, הלחישה נשמעת כמו צעקה ונהיה מאוד קשה לא לעשות את מה שנכון לנשמה, בכל תחום בחיים.
אם אני לא עושה מדיטציה, אני מבולבל, הראש עמוס ואני כל הזמן עושה עבודה כפולה ולא יעילה. כשאני עושה מדיטציה, הראש בהיר, נקי וממוקד. אני מבדיל יותר בין עיקר לתפל וניגש ישר ללב העניין. אני עובד חכם, ולא קשה.
אם אני לא עושה מדיטציה, אני לא קשוב לגוף שלי באותה מידה ואני לא שומע אותו כשהוא אומר לי לא לאכול משהו, או להפסיק לאכול. אני חולה פעם בשבוע במקרה הטוב, אני עייף כל הזמן וחסר חשק, נעורים וחיות. כשאני עושה מדיטציה, אני לא צריך להפעיל כוח רצון בשביל לאכול בריא, אני פשוט לא מסוגל להכניס דברים לא טובים לגוף שלי. אני בריא, חיוני, אנרגטי, והגוף שלי פשוט מרגיש טוב ומעולה.
וככה, 20 דקות על הבוקר חוסכות לי לפעמים כמה שעות במהלך היום. כמה ימים במהלך השבוע. כמה שבועות בחודש, וכמה שנים בחיים.
