למה אני עושה סרטונים ו'לייבים' בפייסבוק

אתחיל בכך שאני כמעט לא נמצא בפייסבוק. הפכתי את הפייסבוק שלי למקום משעמם בכך שעשיתי Unfollow לכל החברים שלי, ללא יוצא מן הכלל. על כן, הFeed שלי ריק לחלוטין. עשיתי את זה כי הרגשתי שאני מבזבז יותר מדי זמן בפייסבוק, ואני ממליץ לכם בחום לוהט לנסות גם. אבל עדיין רציתי לשתף ולחלוק תובנות, קטעים מספרים שאני קורא וכו', אז השארתי את החשבון שלי, אליו אני נכנס רק כדי לפרסם דברים משל עצמי.

עכשיו שהוכחתי לכם שאני לא - הכינוי הנורא ביותר שאפשר לתת לאדם! - 'ילד פייסבוק', עולה השאלה: למה אני מפרסם סרטונים ויותר ספציפית, למה אני עושה לייבים? אולי חלק מהסיבות הללו יגרמו לשקול לעשות כך גם:

1. זה מאתגר - במשך שנים פרסמתי סרטונים ביוטיוב והעליתי אותם לפייסבוק ועדיין, רעדתי מפחד לפני הלייב הראשון. אי אפשר לערוך? אם אני עושה טעות - אז זהו? אי אפשר לתקן אותה?

בנוסף, כל מי שאני מכיר יראה את זה, כולל אנשים מחלקים שונים בחיים שלי שלא מכירים אותי בהכרח לעומק. בקיצור, זה מאתגר וטיפה מפחיד, וכמישהו שאובססיבי כלפי התפתחות אישית - זה גם מרגש, כפעולה שמאפשרת לי להתגב על הפחדים שלי.

2. דיבור מול קהל - דיבור מול קהל הוא אחד משלושת הפחדים הגדולים ביותר שיש לכל בן אדם וכאן, מאות עד אלפי אנשים יכולים לראות את הלייב. בנוסף, דיבור מול קהל הוא אחת מהמיומנויות הכי חשובות כמעט לכל בן אדם שרוצה להצליח בחיים, וזה כמעט ולא משנה באיזה מקצוע הוא נמצא.

3. זה כיף - אני אוהב לשתף את התובנות שלי, לספר דברים מצחיקים, לעורר באנשים השראה באמצעות רעיונות שונים מספרים שקראתי, ממדיטציה, ומחוויות שהיו לי. לפעמים אני גם מקבל פידבקים חיוביים מאוד מאנשים שטוענים שעזרתי להם ^^ בנוסף, לא נדיר שאני נכנס לFlow בזמן צילום סרטון (מצב פסיכולוגי מיטבי, זרימה).

4. חברים חדשים - אני מאוד אוהב לצאת ולהכיר מלא אנשים חדשים. כאן התהליך יעיל יותר - אני מאפשר למאות אנשים להיחשף אליי ולראות מי אני באמת, מה אני אוהב וממה אני נהנה. בכל פעם שאני מפרסם סרטון/ עושה לייב, מישהו חדש רוצה להיפגש איתי, וקיבלתי לא מעט הצעות לארוחה/ בירה על חשבון המזמין שרוצה לשבת איתי לשיחה ;)

5. לקוחות חדשים - הניסיון שלי הראה לי דבר פשוט: אנשים שמכירים אותי ויודעים מה יש לי להציע רוצים להיפגש איתי, לבוא לסדנאות והרצאות שלי ורוצים לשלם לי על זה כסף. במקום לדחוף פרסומות בכל מקום, זוהי שיטת פרסום נאורה שמציעה ידע ורעיונות בחינם בתמורה לחשיפה.

מקווה שקיבלתם רעיונות והשראה,

אייל ✌🏼

❤❤❤❤❤❤❤

דמעות של אושר והכרת תודה באמסטרדם

טסתי לאמסטרדם ב16.8 לסדנה של אברהם היקס, מורים רוחניים שאני מאוד אוהב ובעוד שהטיול היה קסום (ליטרלי) בפני עצמו, הוא כאילו נועד להראות לי את הדרך העצומה שעשיתי - כי לפני כמעט שלוש שנים טסתי לאמסטרדם לסדנה של מורה רוחנית אחרת ;)

לפני שלוש שנים הייתי בתקופה אפלה מאוד בחיים. בעיקר העסיקה אותי העובדה שלא היה ברשותי הרבה כסף ושכל עבודה שלא הייתה קשורה בקואוצ'ינג (מה שחשבתי שנועדתי לעשות) נראתה לי כמו גרועה ממוות (לא שיש דבר כזה…). הסיבוך היה שלא האמנתי בללמוד קואוצ'ינג, והרגשתי כמו זיוף - איך אני יכול לעזור לאחרים כשאני כל כך לא מרוצה מהחיים שלי?

בנוסף, חשבתי שאני אמור להיות מסוגל להיות מאושר בלי קשר למה שקורה חיצונית בחיים שלי. בקיצור - סיבוך.

90% משני הטיולים היו מקבילים לחלוטין חוץ מזה שכבר תקופה ארוכה אני מרגיש מאושר ומסופק לחלוטין מהחיים שלי ובשלושת הימים לפני שטסתי הפעם - סיימתי לצלם קורס על "יצירת מציאות אישית ואושר ללא תנאים" שחבר'ה מאקדמיה להתפתחות אישית פחות-או-יותר פנו אליי כדי שאצור אותו.

בפעם הקודמת הגעתי בחורף והקור היה מאתגר. הגעתי יום לפני הסדנה והרגשתי בדידות - אני זוכר את עצמי תועה ברחובות אמסטרדם ומרגיש אבוד ומבולבל. ישנתי בהוסטל עם עוד 5 אנשים שלא הכרתי במיטה שהייתה קטנה מדי (אני כמעט שני מטרים) והיה קשה מאוד לישון, דבר שהייתי צריך מאוד.

הפעם, דרך סדרה של "צירופי מקרים" ישנתי בHome Of Gaia, בית נפלא לקהילה שמתעסקת במודעות ורוח שמארחת סדנאות ופעילויות שונות ומנוהל על ידי זוג של אנשים מדהימים - תום אלון (ישראלי) וסיף, חברתו שגדלה באיסלנד. באותו מחיר שעלה לי ההוסטל בפעם הקודמת קיבלתי חדר יפהפה משלי והמון חברים מדהימים. נחתתי באמסטרדם והגעתי להום אוף גאיה בדיוק כמה דקות לפני שהתחילה סדנה של שלושה ימים על תקשורת מקרבת (סדנה שהייתה מלאה בהומור, משחקים, כנות, ריקודים, שמחה, אהבה ואתגרים.) שאלו אותי בספונטניות אם אני מעוניין להשתתף ללא עלות וככה נחתתי ישר למשפחה אוהבת, כיפית, קסומה, מעוררת השראה ומחבקת.

משמאלי ומתולתל: תום, מימיני עם גלימה ורודה: סיף

הסדנה של אברהם היקס הייתה מדהימה אבל הגישה שלי כלפי הסדנה הייתה מהנה אף יותר. בפעם הקודמת שבאתי לאמסטרדם הייתי כמעט מיואש לגמרי מהחיים וראיתי את הסדנה של טיל סוון בתקווה קלושה אחרונה. בסוף הסדנה, כשלא הרגשתי שום שינוי משמעותי, קרסתי לחלוטין.

הפעם, הלכתי לסדנה פשוט כי עקבתי אחרי אברהם היקס כבר כמה שנים (הם היו אומרים - "התבלבלת, אנחנו עוקבים אחריך...") וללכת לסדנה הרגיש כמו לבקר חבר קרוב שלא ראיתי הרבה זמן.

הרגשתי שאני לא 'צריך' את הסדנה בכלל. I've got this shit down.

צחקתי בסדנה. בכיתי מאושר ומהתרגשות. הבנתי דברים מדהימים. פגשתי אנשים מדהימים. הופתעתי לטובה. השתעממתי, התעפצתי קצת. התאכזבתי טיפה.

יום רגיל לחלוטין בחיים שלי. ונהניתי מזה. אם הייתי חווה דברים מדהימים מהרגיל בסדנה, זה היה מבאס אותי לחלוטין. עכשיו הייתי מתבאס בכל פעם שאני לא בסדנה שלהם ושאר החיים שלי היו מחווירים בהשוואה. הדבר היחידי שחוויתי היה את עצמי. כמו תמיד. וזה השאיר אותי עם עצמי, בדיוק כמו שאני אוהב. חופש, ואחריות אבסולוטיים.

ביום השני באמסטרדם (אחרי היום הראשון של הסדנה של אברהם היקס) הצטננתי ולמחרת ציפה לי היום השני והאחרון של הסדנה. כאן התחיל (או המשיך) קטע יפהפה באמת. הסדנה של אברהם היקס תתחיל ב9 בבוקר למחרת וחזרתי הבייתה רק ב8. החלטתי שאלך לישון בלי לשים שעון מעורר. החלטתי שיותר חשוב לי לישון כמו שצריך ולכבד את עצמי מאשר להגיע לסדנה. החלטתי שאני בסדר גמור עם לפספס את כל היום האחרון! זאת אף על פי שבמקור טסתי לאמסטרדם במיוחד בשביל הסדנה (כך חשבתי) ושילמתי כמה אלפים טובים על כל העניין.

כמו בכל לילה ששהיתי בהום אוף גאיה אני וסיף נקלענו לשיחה מדהימה אל תוך הלילה והלכתי לישון למעשה רק ב4 בבוקר! למחרת קמתי ביקיציה טבעית, מדטתי (מדיטציה), אכלתי משהו ויצאתי לסדנה לאיטי. הגעתי באמצע והיה מדהים. אבל יותר מכל היה מדהים לחוות את עצמי בכזה שפע: כלכלי- כי לא היה אכפת לי 'להפסיד' את הכסף, ובחיים - לא רק אמרתי שאני לא באמת צריך את הסדנה, פעלתי לפי זה.

בעיקר עשה לי טוב על הלב להיות בחברתם של מאות אנשים שמתעניינים באותם דברים כמוני, שחושבים באותו ראש... אנשים שאני לא צריך להסביר להם למה אני מתכוון ושמבינים את הבדיחות שלי :)

יותר מכל זה הורגש עם סיף. בכל לילה, בלי שתכננו יצא שדיברנו כמה שעות טובות אפילו שידענו שאנחנו צריכים להתעורר מוקדם. החיבור שלנו והאנרגיה שיצרנו פשוט גרמה לעייפות להתפוגג כלא-הייתה. השיחה הייתה טבעית, מעשירה, מרפאת, תומכת, מלאה בצחוק ותובנות והרגישה יותר כמו שיחה של חברים-הכי-טובים שמשלימים פערים מאשר כשיחה של אנשים שהכירו 'ממש עכשיו'.

בלילה האחרון (הייתי מותש לחלוטין, חולה וגם ככה היו לי 4.5 שעות לישון לפני הטיסה) נקלענו שוב לשיחה קסומה. כמובן שפתאום לא היה כל זכר לעייפות. בחלק מהלילה הקודם סיף עברה תהליך והייתי שם כדי לתמוך בה, לעזור לה ולהאיר כל מיני דברים. הפעם היה תורי (שנינו ידענו את זה.)

ב99% אחוז מחיי אני תומך באחרים. גם כשאני חווה קשיים, אחרים בחיי בדרך כלל צריכים אותי יותר משאני צריך אותם. (כמובן, אולי זה לא באמת נכון ואני פוחד להתמסר אבל אני משתף את החוויה הסובייקטיבית שלי ;)). הפעם, סמכתי על סיף והתמסרתי לה. היא הפכה להיות עוצמתית מהרגיל, סמכה על עצמה ופעלה מתוך השראה. תוך כדי התהליך היא התחילה לצייר וסדרה של צירופי מקרים גרמה לנו להבין שהיא מציירת, במובן מסויים, אותי - ואת התהליך שאני עובר באותו רגע. הרבה מהדברים שקרו היו חדשים לשנינו ואני נהניתי מכל רגע :)

תוך כדי התהליך גיליתי את השיר הקסום הזה, של להקה איסלנדית (המקום שבו סיף גדלה).

הציור של סיף (לא גמור, כי התהליך לא נגמר ;) )

באופן כללי חוויתי אינספור חיבורים מלב-אל-לב בטיול הזה. לא נסעתי לאמסטרדם רק בשביל הסדנה. בחלק מהשיחות הייתה לי תחושה שהיקום הטיס אותי שש-שעות כדי שאגיד למישהו משהו שהוא היה צריך לשמוע. המתנה שאני קיבלתי הייתה קהילתיות, הבנה, וקבלה :)

מישהו בסדנה של אברהם היקס נתן לי. ציטוטים מאחורה :)

ביום הראשון של הסדנה לקחתי שני אוטובוסים והופתעתי לגלות שהאוטובוס עבר ב90% אחוז מהמקומות שהיתי בהם בטיול הקודם. זכרתי בדיוק איך הרגשתי, מה חוויתי ומה קרה בכל מקום ובכיתי מהכרת תודה והערכה על הדרך שעברתי ועל המקום שאני נמצא בו בחיים היום.

ביום השני moovit לקח אותי מדרך שונה, מעט ארוכה יותר. לרגע התבאסתי טיפה אבל מהר מאוד גיליתי שהדרך הזו עברה דרך שאר המקומות שהייתי בהם בפעם הקודמת.

תודה על טיול קסום 🙏

מדיטציית אמון (Trust Meditation)

אם היה לי מבטא בריטי ולירה שטרלינג על כל פעם ששאלו אותי איזו מדיטציה אני מתרגל, הייתי ג'יי קיי רולינג.

אני מתרגל מדיטציה כבר 8 שנים ולפני כמה חודשים המדיטציה שלי השתנתה והגיעה למה שנראה כרגע כפריחה הסופית שלה (עד להתפתחות הבאה). בעקבות השינוי, הרגשתי שאני חייב להבדיל אותה ממה שעשיתי עד עכשיו. וכך התחלתי לחפש שם. השם שנתתי לה הוא "מדיטציית אמון" (Trust Meditation).

אני קורא לה כך קודם כל משום שהיא דורשת אמון - אי אפשר לתרגל אותה בלי אמון.

ומשום שהיא בונה אמון. (לא מפתיע - כמו שריר, כשנותנים אמון, כלומר כשמשתמשים בו, הוא מתחזק💪)

מה היא מדיטציית אמון❓ (יש סיכום של משפט וחצי בסוף הפוסט)

מדיטציית אמון באה מתוך הנחה שיש בגוף שלנו ובתודעה שלנו חוכמה אינסופית, שהטבע שלנו, המצב הרגיל שלנו הוא של בריאות מושלמת, אהבה, אושר ושלווה, ושאם לא נפריע לעצמנו, אנחנו נעבור תהליך ריפוי טבעי ואוטומטי שיביא אותנו בדיוק למצב הזה - בריאות מושלמת, אהבה, אושר ושלווה.

אם רק נאפשר לזה לקרות, זה יקרה מעצמו, ומהר יותר ממה שאנחנו חושבים ;)

⏰ מדיטציית אמון היא לא על זמן, אנחנו לא שמים טיימר - אנחנו פשוט נותנים אמון, סומכים על עצמנו ועל התהליך ונותנים לעצמנו כמה זמן שרק צריך. אנחנו נותנים אמון שאנחנו נדע מתי להפסיק. ואם אנחנו לא יודעים מתי להפסיק, אנחנו מאמינים שנלמד עם הזמן. (אם למישהו יש שאלות על זה, מוזמנים לשאול ^^)

עדכון #1 - אני כן שם טיימר אבל בשעון יד ולא בפלאפון. אני שם טיימר על 20 דקות רק בשביל שיהיה לי מושג על הזמן. כשהוא מצפצף אני מכבה אותו וממשיך כמה שמרגיש לי :)

עדכון #2 - מאז כתיבת המאמר הזה המדיטציה שלי עברה הרבה אבולוציות, בעיקר בנוגע לעניין הזמן. לחצו כאן כדי לראות איזו מדיטציה אני מתרגל עכשיו.

* מה אני עושה במדיטציית אמון?

כלום. ה"חוק" היחיד שלי הוא שאני בעיניים עצומות. חוץ מזה, אני יושב בגב זקוף על כיסא, אבל גם זה לא תמיד. אם המדיטציה אורכת יותר מחצי שעה, אני לפעמים צריך מנוחה ואני אתן לעצמי להישען עד שאני מתאושש. אני לא נלחם בגוף שלי, אני נותן בו אמון :)

"אז מה אתה עושה? אתה מתרכז בנשימות שלך?"

לא. כמו שאמרתי, אני לא עושה כלום. הנשימה ממשיכה מעצמה ואני סומך על הנשימה שלי שהיא תהיה בדיוק מה שאני צריך ותגיע בדיוק לאן שהיא צריכה להגיע. לפעמים אני מקבל השראה לנשום עמוק, ולפעמים ההשראה נמשכת כל המדיטציה ולפעמים לא. אני סומך על התהליך, על עצמי, על הגוף שלי, על המדיטציה.

למיינד המערבי קשה לחשוב על זמן ביום שבו לא עושים כלום. גם אז הוא שואל "אז מה עושים בעצם?". כמו שד"ר וויין דייר אמר "We are human beings, not human doings."

מדיטציה היא זמן ביום שאנחנו מקדישים ל'להיות' - להוויה, ולא לעשייה.

* "אתה מנסה לא לחשוב?" 🤯

חשיבה היא דבר טבעי בבני אדם, וכך גם אי-חשיבה. אין לי שום בעיה עם מחשבות בזמן המדיטציה. אני תמיד יוצא ממדיטציה כשאין לי שום ספק בתוכי לגבי שום דבר בחיים שלי. אני מגיע לבהירות גבוהה מאוד. המחשבות, המיינד, מסדרים את עצמם באופן טבעי ואוטומטי וכשאין צורך יותר לחשוב, כל מה שנשאר הוא שקט. (עד המחשבה הבאה ;) )

* "אבל אסור לזוז נכון? מדיטציה היא עניין מאוד רציני!" 🧐

מחשבות ואמונות יוצרות (או מתחזקות) שדות אנרגיה בגוף שלנו. כשהמיינד שלי מתנקה ממחשבות מיותרות ומאמונות מגבילות, גם האנרגיה השלילית רוצה לעזוב את הגוף, לכן בכלל לא נדיר שאני אתמתח בזמן המדיטציה. מתיחה של איברים מסויימים מלווה בתחושה של זרם כמעט חשמלי של אנרגיה שעוזבת את הגוף. (זה יכול להיחוות כצמרמורת ובמקרים קיצוניים של שחרור רציני של אנרגיה/ טראומה התנועה של האנרגיה יכולה להיחוות כמעט כמו אורגזמה כלל-גופנית קטנה.)

ברוב רובה של המדיטציה אני יושב אבל לפעמים יש לי השראה לקום ואני נותן לעצמי לעשות זאת.

* לפעמים אני מרגיש רע במדיטציה: אני כועס, משתעמם, חסר סבלנות, מדוכא, וכו'. זה בסדר. כמו שהגוף מרפא את עצמו, גם המערכת הרגשית שלי מרפאת את עצמה ולפעמים הדרך כוללת תחנות ביניים. לקפוץ מייאוש לאושר זה כמו לנסות להגיע מישראל לאמסטרדם בכמה שניות - זה בלתי אפשרי. המסע יכלול בדרך כלל תחנות ביניים כמו: זעם, אשמה, ספקות עצמיים, בלבול, שיעמום, תקווה, אופטימיות וכו'... אני נותן אמון בתהליך ובהוויה שלי, ומעולם לא התאכזבתי.

* "אתה מקשיב למדיטציה מודרכת? אתה מודט עם מוזיקה?"👩‍🎤🎶🎵

הנשמה שלנו יודעת בדיוק איפה אנחנו, בדיוק מה אנחנו רוצים ומדריכה אותנו בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות בשביל להגיע לשם באמצעות השראה ואינטואיציה (ועוד כמה דברים.). או בקיצור - אני לא צריך הדרכה חיצונית, של מישהו אחר - ההדרכה שלי באה מבפנים.

אני לא משתמש במוזיקה משום שאני רוצה שהמדיטציה שלי תכין אותי לחיי היום יום, אחרת - אין בה תועלת. כשלקוח (או הבוס שלי) שלי מעבירים עליי ביקורת או צועקים עליי, לא תהיה מוזיקה מרגיעה שתעזור לי להישאר שלו 🧘‍♀🧘‍♂

* אם מתאים לכם, אתם מוזמנים לנסות 'לשים כוונה' בתחילת המדיטציה, אפילו בקול רם. ה'כוונה' היא כמו זרע מחשבתי-אנרגטי שגדל באופן טבעי עם כל שנייה שעוברת, בין אם אנחנו מנסים ובין אם לאו.

דוגמה ל'הנחת כוונה' (בנאמרת 'בלב' או בקול רם בתחילת המדיטציה): "אני שם כוונה שבמדיטציה הזו אסמוך על עצמי ועל הגוף שלי ולאט לאט אחווה יותר ויותר שלווה ושקט. אני שם כוונה שככל שהזמן יעבור במדיטציה, אני אתמלא באנרגיה כך שאצא ממנה רענן ומוכן להמשך היממה. אני שם כוונה לדעת מתי נכון לי לסיים את המדיטציה."

כמובן שבכל פעם תוכלו לשים כוונה שונה בהתאם למה שאתם רוצים וצריכים :)

מדיטציה היא מיקרוקוסמוס של החיים, או החיים בזעיר-אנפין (קצת עברית, מה קרה?). ככל שלמדתי לתת אמון בעצמי, בגוף שלי, במדיטציה ובתודעה שלי, למדתי יותר לתת אמון מלא בחיים ובבני אדם - לא במובן שאני מאמין שהם יעשו מה שאני רוצה, אלא במובן שכל בן אדם הוא חלק מהיקום הזה ואני יודע ב100% שהיקום הזה תמיד פועל לטובתי הגבוהה ביותר 🙏

* איך אתה יודע אם 'הצלחת'? אני יודע שהצלחתי אם התיישבתי, ועצמתי עיניים. אפילו אם הפסקתי אחרי כמה שניות או דקות. אני מכוון הכי גבוה שיש אבל הסטנדרט שלי להצלחה במדיטציה הוא מינימלי - הכי נמוך שיש, כך שכל מדיטציה אצלי היא הצלחה. וזו אחת הסיבות שלא פספסתי אפילו יום אחד של מדיטציה כבר יותר מ8 שנים. איך אפשר להפסיק משהו שמנצחים בו כל יום? ;) אלה שיש להם סטדרט גבוה יותר - לא מתמידים כי הם מרגישים שהם נכשלים כל הזמן.

לסיכום: אני עוצם עיניים, יושב בגב זקוף (אלא אם כן אני עייף/ כואב לי), מודט כמה זמן שצריך, נותן למה שקורה לקרות ומאמין שמה שצריך לקרות, יקרה ;) )

תודה :) ותרגישו חופשי לשאול שאלות ❤❤❤

להעמקה נוספת בעקרונות שהזכרתי כאן, לחצו כאן :)