הארי פוטר והארה רוחנית

קטע שכתבתי לפני שנה ולא פרסמתי. הוא החליט להזכיר לי את קיומו פתאום.

פליקס פליסיס = הארה? 🤔

הוא מעולם לא הרגיש כל כך טוב. הכול היה נראה פשוט וקל עד כדי גיחוך. הוא כמעט ולא שלט בעצמו מתוך שמחה שרצתה להתפרץ. הוא חייך, והתאפק לא לצחוק רק מתוך נימוס. והוא ידע בדיוק מה לעשות. לא… זה לא שהוא ידע בדיוק מה לעשות, הוא פשוט לא חווה ספק, אלא משהו שהיה יותר קרוב לאמון, אבל מעבר לאמונה.

עברו כמה שניות מאז שהארי פוטר לגם מהמשקה המסתורי, פליקס פליסיס, שנקרא גם "מזל נוזלי". מי ששותה אותו מוצא שכל המאמצים שלו עולים יפה ומצליחים.

איך מסבירים מה זה הארה, או תדר גבוה? המושג החמקמק הזה שזכה לאלפי פירושים ותאוריות. אולי זה מפתיע, אבל הדוגמה הכי טובה שנתקלתי בה אחרי עשרות ספרים והרצאות היא הסצינה הזו, בהארי פוטר.

המטרה הייתה למצוא את סלאגהורן ולהשיג ממנו זיכרון על וולדמורט, והייתה להם תוכנית ברורה שהייתה מבוססת על תצפית וניתוח, אבל הארי זורק הכול כמה שניות אחרי טעימת ההארה שלו. הוא 'מרגיש' שהוא צריך ללכת בכלל להאגריד. לאורך כל החוויה, הארי מבודח, משועשע ומעריך את האירוניה שבדברים.

אחת ההגדרות להארה היא פשוט מיזוג בין ה'אני הגבוה' לאני ה'ארצי'. האני הגבוה רואה את התמונה הגדולה על כל פרטיה ויכול להדריך אותנו. זהו בהחלט מידע שימושי, אבל הוא לא יכול לתקשר איתנו בצורה הרגילה. אז איך הוא עושה את זה?

לכל אחד מאיתנו יש חוש דומיננטי שדרכו אנחנו תופסים וחווים את העולם. אם אנשים חושבים על רעיון שהוא טוב, חלק יגידו "נראה לי שזה טוב", אחרים "נשמע לי טוב", או "מרגיש לי נכון". אלה הנפוצים לפחות, וזוהי רק דוגמה אחת מתוך רבות.

סטינו מהנושא. האני הגבוה מתקשר איתנו לפי החוש הדומיננטי שלנו. הוא יכול לדבר אלינו בתמונות שיבזיקו בתודעה שלנו, בתחושות פנימיות ורגשות, או (יש האומרים) בקול. שמעתם פעם על "של נעליך…"?

אז הארי שלנו מרגיש דברים. כנראה שרובנו. והאני הגבוה שלנו משחק איתנו סוג של "חם - קר". אנחנו מרגישים טוב כשאנחנו חושבים, אומרים או עושים משהו שיוביל אותנו למה שאנחנו רוצים, ומרגישים רע כשלא. כמובן, זה נושא מאוד רחב ונטוי לפרשנויות. אני רק מראה איך המון גישות רוחניות משתלבות בסצינה הזו.

כמובן שבדרך להאגריד הוא פוגש את סלאגהורן והכול מסתדר, ממהלך האירועים ועד נושאי השיחה שעולים, אבל יש לשים לב שהדרך שבה השיקוי (התודעה שלו) מוביל אותו למה שהוא רוצה, היא כיפית, הרפתקנית, מצחיקה ומסקרנת. הוא ממש נהנה מכל רגע בדרך. מעבר לזה, בדרך הוא אפילו מקיים הבטחות ומשיג עוד מטרות שלא היו קשורות לזיכרון. תיכנון שדורש בהחלט פרספקטיבה גבוהה יותר ממה שיש לכל אדם.

אבל הסוף הכי מעניין. סלאגהורן אומר להארי שהוא יודע למה הוא שם, ושהוא פשוט לא הולך לקבל ממנו את הזיכרון. הארי הופך להיות אינטנסיבי מאוד. הוא הופך להיות עוצמתי וחזק, חד, קשוח ומשכנע, יודע בדיוק מה להגיד, מה לעשות ואיך להשפיע על בן שיחו, ולבסוף הוא משיג את הזיכרון.

פחות דומה לתמונה שיש לנו על הארה. הארה לא אמורה להיות מלאת חמלה, עדינה, מבינה, אוהבת, רכה ורגועה? ההגדרה של אחד המורים הרוחניים הכי שנויים במחלוקת שחיו, גורדייף, היא האהובה עליי. הוא אומר שאדם הוא כמו בית. ובבית יש המון אנשים, כלומר חלקים ותפקודים שונים בתוכנו, ואדם ער, הופך לאדון של הבית. כל התכונות, המשאבים וסוגי האישיות שנמצאים בבית עומדים לרשותו, והוא יכול להשתמש בהם בהתאם לצורך, בצורה הכי מדוייקת ומותאמת שאפשר.

מכאן, שלאדם ער, אין 'אופי' במובן הרגיל. אין לו כביכול צורת התנהגות רגילה כי הוא פשוט מגיב למצב. אם הוא יהיה 'אסרטיבי' רוב הזמן זה לא יהיה נכון, ואם הוא יהיה פאסיבי רוב הזמן זה גם לא יהיה נכון. המשמעות של צורת התנהגות אופיינית עלולה להיות שאנחנו מתנהגים בצורה מסויימת בין אם זה מתאים ובין אם לא.

הרבה תרבויות רוחניות מבטלות לגמרי צורות התנהגות ואפילו רגשות מסויימים, אבל לפי הגישה הזו - לכל דבר יש עת ושימוש.

לבסוף, אפשר לראות בסצינה שהארי 'צופה' במתרחש, וגם בעצמו. הוא כל הזמן סקרן ומופתע מהתרחשויות ואפילו מהדברים שהוא עצמו עושה ואומר. בכל התורות הרוחניות אפשר למצוא דגש על החשיבות של הפרדה בין התפקודים - מחשבות, רגשות, מילים ומעשים - לבין התודעה ש'עדה' למתרחש.

---

אז תודה רבה לג'יי קיי רולינג, לבמאי, ולדניאל רדקליף על ההשראה ;)

לסצנה המדוברת מהסרט: https://bit.ly/3ro2bRY

---

רוצים ללמוד איך ליצור את המציאות שלכם כמו קוסמים? ;) הצטרפו לקורס ליצירת מציאות אישית ואושר ללא-תנאים! :) לפרטים נוספים לחצו כאן

על הדור החדש

אין דבר יותר אבסורדי מזה:

זוגות מולידים ילדים ומאחר שהם חושבים שהתינוקות לא יודעים כלום, הם חושבים שהתפקיד שלהם הוא ללמד אותם הכול, בעוד שההורים, בדרך כלל, שכחו כבר מזמן את רוב הדברים החשובים בחיים, או את חלקם, והתינוק שעכשיו נולד, ו/או הילד, זוכר אותם בצורה מושלמת. אם היה לו אגו, הוא היה אומר להם, ובצדק "אתם חושבים שאתם צריכים ללמד אותי? אתם לא זוכרים כמעט שום דבר ממה שחשוב!". אבל לשמחתנו, לתינוקות אין אגו, והם זוכרים שמילים הן הדרך הכי פחות אפקטיבית ללמד, או לתקשר.

הנה חלק קטן ממה שהתינוק זוכר ויודע כשהוא נולד:

שום דבר לא רציני לא קורה פה, בעולם הזה.

אין מה לפחד מהמוות. אין דבר כזה, ומה שכן יש, הוא לא מפחיד בכלל. תאמינו לי, כרגע באתי משם ועובדה, אני לא מפסיק לבכות ;)

מאחר ששום דבר רציני לא קורה פה, בעולם הזה, אין דרך יותר טובה לבלות את הזמן מאשר להנות.

העולם הוא מקום ידידותי. (איינשטיין אמר, "השאלה המשמעותית היחידה שאדם צריך לשאול את עצמו היא 'האם היקום הוא מקום ידידותי?'").

זה מה שאני מאמין בו, ואני לא מבקש מאף אחד שיסכים איתי. ככה אני רואה את זה:

מבוגרים הם קצת כמו מחשב ישן עם מערכת הפעלה ישנה (נאמר Windows 98). בזמן שהמחשב היה קיים, הצטברו עליו הרבה מסמכים ותוכנות ולכן יש בו יותר מידע מאשר שיש במחשב חדש. עם זאת, רוב המסמכים כבר לא עדכניים, רלוונטיים או שימושיים, ורוב התוכנות (אמונות והרגלים) בדרך כלל לא מעודכנות לגמרי כי המחשב חושב שהתוכנות והמידע שלו הן נכונות בעוד שהחדשות הן היפיות ;)

תינוק שנולד הוא כמו המחשב הכי חדש שיצא, עם מערכת ההפעלה הכי חדשה שיש. בנוסף, הרבה מהתוכנות הכי חדשות ומעודכנות שיש כבר מותקנות אצלו בילד-אין. כן, אומנם ידע גרידא אין לו, אבל יש לו חיבור לאינטרנט ;) הקוד שלו כתוב בצורה הרבה יותר יעילה ואפקטיבית, כלומר שכבר מבחינת תפקוד יש בו כדי לפחות לעורר השראה ודוגמה למחשב הישן.

אושו דיבר הרבה על הורות חדשה, שונה ונאורה ואני לא זוכר את כל מה שהוא אמר אבל זה היה משהו כזה:

התפקיד של ההורים הוא להגן ולדאוג לילד במובן הפיזי. אם הם רוצים להגן עליו מטעויות, עליהם רק לשתף את החוויה האישית שלהם, ולא להכניס אמונות מגבילות ופחדים למשוואה, ולתת לילד להחליט לבד, וללמוד ולהתפתח על הדרך - טעויות בכל מקרה אי אפשר למנוע, כולם יעשו טעויות, זה חלק הכרחי ויפהפה מצמיחה.

מעבר לזה, ההורים, אם הם רוצים להיות מועילים, צריכים לנסות לאפשר לילד כמה שיותר דרכים לנסות ולחקור את העולם.

חשבתי ככה פחות או יותר מאז שהתחלתי לחשוב וכשנולד אחי הקטן, ידעתי שאם אני מלמד מישהו, זה את המורה הבא שלי. היה ברור לי שבתור מישהו שיספוג את המהות של ההורים שלו ושל שני אחיו הגדולים בבת אחת וללא העיכובים וההסתבכויות שהיו לנו, שהוא יעקוף בתנופה את רמת ההתפתחות שלי מהר מאוד. והוא אכן עשה זאת, כיאה ל'מחשב מדור חדש יותר'. אמרתי לו את זה כבר כמה פעמים, וכיאה למחשב מדור חדש יותר, זה אפילו לא ניפח לו את האגו.

זה לפרוטוקול.

לבסוף, תודה להורים שלי, שהדגימו לא מעט ממה שכתבתי כאן.

נ.ב.

אין לי ספק שאם אי פעם אהיה אבא, יהיו לי אתגרים לא פחות קשים משל כל אחד אחר. כמו שוויין דייר אמר "לפני שהיו לי ילדים, היו לי שמונה תאוריות על גידול ילדים. היום יש לי שמונה ילדים, ושום תאוריות."

ראיון עבודה מהסרטים

ובחלומי הלכתי לראיון עבודה. נכתב שדרוש מישהו/י אוהב, בעל הבנה, יחסי אנוש טובים, הרבה סבלנות ורצון עז ללמוד.

התשלום, הם אמרו: יכולת להביט אל תוך ליבם של בני האדם.

"אז ככה," אמר המראיין, "זו לא המשרה הכי מבוקשת בעולם, אני יודע, אבל העובד הנוכחי יוצא לחופשה עד הודעה חדשה ואנחנו צריכים מחליף, תרצה להיות אלוהים?"

העסק, הוא הסביר, נועד ללמד את הלקוחות איך להיות מאושרים. העבודה כללה שתי תחומי אחריות:

1. לשמור על חוסר יציבות מוחלט, תמיד להיות כמה צעדים לפני הלקוח ולא להפסיק להפתיע אותו:

"ברגע שהקלוח חושב שהוא מצא את הדרך הנכונה היחידה, אנחנו יוצרים מצב שיגרום לו ענווה.

אם הוא הגיע למצב נוח ושאנן בחיים, אנחנו מציפים אותו באנרגיה ורעיונות לדברים חדשים.

ברגע שהוא חושב שהוא מצא דרך לדפוק את המערכת, אנחנו נותנים לו שיעור שלא ישכח.

והכי חשוב, ברגע שהוא מאבד תקווה, אנחנו שולחים לו מלאך." 2. לתת לבני האדם כל מה שהם רוצים, כל עוד זה לא יעשה אותם מאושרים לטווח ארוך.

"אנחנו מנסים ללמד אותם שאושר ואהבה הם בחירה אבל לוקח להם המון זמן לעלות על הטריק… לפעמים שנים, או כמה פרקים חיים. המוצר שאנחנו מוכרים הוא מצב שבו האדם מעריך את כל מה שיש לו בחיים ולא משנה מה, ולכן אסור לנו פתאום לשפר לו את החיים לטווח ארוך בלי שהוא למד להודות על מה שיש לו, אחרת היכולת שלו לבחור תיחלש ותתנוון. זה טריקי ודורש הרבה סבלנות ואהבה."

כל העניין התחיל להישמע לי אכזרי ולכן הסתכנתי בהארכת האבטלה שלי ושאלתי מה ההיגיון בחוקים האלה.

"זה טוב שאתה שואל שאלות כי אנחנו לא רוצים לקבל מישהו שיעזוב אחרי שבועיים.

אתה צריך להבין שמי שנמצא בעולם הזה הם אנשים שידעו את החוקים כשהם התחייבו, והם רוצים להיות מאסטרים. אי אפשר להפוך לגולש מעולה במים רדודים… האי יציבות חשובה כי הם חייבים להבין שהדבר היציב היחידי הוא היכולת שלהם לבחור בכל רגע. הם כבר בוחרים בכל רגע אבל הם לא תמיד מודעים לזה וחלקם אפילו בטוחים שאין להם יכולת בחירה.

אלה שהיו בטוחים ביכולת שלהם לאהוב בחרו התחלות מאוד קשות בחיים ולפעמים לא עמדו בזה. אחרים התחילו ממצבים שמאוד קל לאהוב ובגלל זה הם כמעט ולא השתפרו. ובכל זאת, כל הלקוחות שלנו חווים שיפור ביכולת שלהם לאהוב ללא תנאים, כלומר - ללא קשר לתנאים של החיים שלהם ברגע נתון. ברגע שהם מתגברים על אתגר אחד, אנחנו מעלים את הרמה, אף על פי שזה לא תמיד נראה ככה מהצד. לפעמים זה לוקח כמה סיבובים אבל בסוף הלקוחות שלנו תמיד מרוצים: אחרי הכול, כולם חוזרים, והמספר שלהם תמיד עולה."

נ.ב.

הצעת העבודה מנוסחת בלשון זכר אך פונה לכל המינים.

נ.ב.ב.

לא נשמעה משהו העבודה אבל אמרתי שאני מעוניין כי אני חייב כסף, הם אמרו שהם יודיעו לי גג עוד שלושה לילות.