אין דבר יותר אבסורדי מזה:
זוגות מולידים ילדים ומאחר שהם חושבים שהתינוקות לא יודעים כלום, הם חושבים שהתפקיד שלהם הוא ללמד אותם הכול, בעוד שההורים, בדרך כלל, שכחו כבר מזמן את רוב הדברים החשובים בחיים, או את חלקם, והתינוק שעכשיו נולד, ו/או הילד, זוכר אותם בצורה מושלמת. אם היה לו אגו, הוא היה אומר להם, ובצדק "אתם חושבים שאתם צריכים ללמד אותי? אתם לא זוכרים כמעט שום דבר ממה שחשוב!". אבל לשמחתנו, לתינוקות אין אגו, והם זוכרים שמילים הן הדרך הכי פחות אפקטיבית ללמד, או לתקשר.
הנה חלק קטן ממה שהתינוק זוכר ויודע כשהוא נולד:
שום דבר לא רציני לא קורה פה, בעולם הזה.
אין מה לפחד מהמוות. אין דבר כזה, ומה שכן יש, הוא לא מפחיד בכלל. תאמינו לי, כרגע באתי משם ועובדה, אני לא מפסיק לבכות ;)
מאחר ששום דבר רציני לא קורה פה, בעולם הזה, אין דרך יותר טובה לבלות את הזמן מאשר להנות.
העולם הוא מקום ידידותי. (איינשטיין אמר, "השאלה המשמעותית היחידה שאדם צריך לשאול את עצמו היא 'האם היקום הוא מקום ידידותי?'").
זה מה שאני מאמין בו, ואני לא מבקש מאף אחד שיסכים איתי. ככה אני רואה את זה:
מבוגרים הם קצת כמו מחשב ישן עם מערכת הפעלה ישנה (נאמר Windows 98). בזמן שהמחשב היה קיים, הצטברו עליו הרבה מסמכים ותוכנות ולכן יש בו יותר מידע מאשר שיש במחשב חדש. עם זאת, רוב המסמכים כבר לא עדכניים, רלוונטיים או שימושיים, ורוב התוכנות (אמונות והרגלים) בדרך כלל לא מעודכנות לגמרי כי המחשב חושב שהתוכנות והמידע שלו הן נכונות בעוד שהחדשות הן היפיות ;)
תינוק שנולד הוא כמו המחשב הכי חדש שיצא, עם מערכת ההפעלה הכי חדשה שיש. בנוסף, הרבה מהתוכנות הכי חדשות ומעודכנות שיש כבר מותקנות אצלו בילד-אין. כן, אומנם ידע גרידא אין לו, אבל יש לו חיבור לאינטרנט ;) הקוד שלו כתוב בצורה הרבה יותר יעילה ואפקטיבית, כלומר שכבר מבחינת תפקוד יש בו כדי לפחות לעורר השראה ודוגמה למחשב הישן.
אושו דיבר הרבה על הורות חדשה, שונה ונאורה ואני לא זוכר את כל מה שהוא אמר אבל זה היה משהו כזה:
התפקיד של ההורים הוא להגן ולדאוג לילד במובן הפיזי. אם הם רוצים להגן עליו מטעויות, עליהם רק לשתף את החוויה האישית שלהם, ולא להכניס אמונות מגבילות ופחדים למשוואה, ולתת לילד להחליט לבד, וללמוד ולהתפתח על הדרך - טעויות בכל מקרה אי אפשר למנוע, כולם יעשו טעויות, זה חלק הכרחי ויפהפה מצמיחה.
מעבר לזה, ההורים, אם הם רוצים להיות מועילים, צריכים לנסות לאפשר לילד כמה שיותר דרכים לנסות ולחקור את העולם.
חשבתי ככה פחות או יותר מאז שהתחלתי לחשוב וכשנולד אחי הקטן, ידעתי שאם אני מלמד מישהו, זה את המורה הבא שלי. היה ברור לי שבתור מישהו שיספוג את המהות של ההורים שלו ושל שני אחיו הגדולים בבת אחת וללא העיכובים וההסתבכויות שהיו לנו, שהוא יעקוף בתנופה את רמת ההתפתחות שלי מהר מאוד. והוא אכן עשה זאת, כיאה ל'מחשב מדור חדש יותר'. אמרתי לו את זה כבר כמה פעמים, וכיאה למחשב מדור חדש יותר, זה אפילו לא ניפח לו את האגו.
זה לפרוטוקול.
לבסוף, תודה להורים שלי, שהדגימו לא מעט ממה שכתבתי כאן.
נ.ב.
אין לי ספק שאם אי פעם אהיה אבא, יהיו לי אתגרים לא פחות קשים משל כל אחד אחר. כמו שוויין דייר אמר "לפני שהיו לי ילדים, היו לי שמונה תאוריות על גידול ילדים. היום יש לי שמונה ילדים, ושום תאוריות."
