על אחריות (או "עזבי אותי סינכרוניזציה!")

בעולם אידיאלי, אדם ייקח על עצמו (או מוטב - יקבל) אחריות נוספת רק אחרי שהוא הוכיח את עצמו עם החובות הנוכחיות שלו. אבל הרבה פעמים זה לא עובד ככה בעולם שלנו (אף על פי שאנחנו בעצם כן בגן עדן).

הנטייה של האגו היא להרגיש חוסר סיפוק ממה שקיים, לנסות להשיג הכול, להתאמץ לעשות ג'אגלינג עם 10 כדורים - וכשהוא מתוסכל מכך שכל הכדורים נופלים לו, להאמין שהפיתרון הוא להוסיף עוד כדורים.

אני מרגיש שההשפעה של מדיטציה עליי בתקופה האחרונה היא הפוכה, בריאה יותר. אני מרגיש כאילו שהתחלתי לעשות מדיטציה רק לפני חודש.

במשך 7 שנים תרגלתי מדיטציה, אבל תמיד זמן קצוב, קבוע - בין אם זה היה ל20 דקות, שעה וכל מה שביניהם. ולפני חודש התחלתי לעשות מדיטציה - כמה זמן שאני צריך. החוויה הרבה יותר מספקת ומדוייקת.

בדיעבד, מאז שהתחלתי לעשות מדיטציה בצורה הזו, ויתרתי זמנית על כמה כדורים בשביל להתקדם בצורה בריאה יותר - "להוכיח" שאני יכול להתמודד עם האחריות שניתנה לי כרגע לפני שאני ממשיך:

הייתה לי השראה לסדר את החדר שלי כמו שמעולם לא עשיתי קודם, לזרוק דברים (לא היו הרבה גם ככה), לסדר מסמכים, לנקות פינות שלא ידעתי שהיו קיימות (החדר היה מאוד נקי גם לפני), לסגור פינות ודברים שהיו תלויים באוויר ועוד… לנקות לנקות לנקות. וסדר.

אני חושב שהבית (או החדר) של אדם הוא שיקוף מדוייק של מה שקורה בתוך הראש שלו, בתוך המיינד:

לדוגמה -אמונות ישנות, פגות תוקף, שפעם שירתו אותנו מתבטאות בלכלוך, חוסר מקום/ סדר, ובחפצים ששמרנו "למקרה הצורך", כי חשבנו שיום אחד אולי נצטרך אותם שוב.

ברגע שניקיתי יותר את הממד הפנימי, הסדר והניקיון החיצוניים באו מעצמם, ללא מאמץ.

אם נחזור למטאפורת הג'אגלינג - קרה ש"ויתרתי" על כמה מאמצים פרוייקטים, ומערכות יחסים אבל עכשיו הם מתחילים לחזור, באופן טבעי וההצלחה וההנאה שאני מפיק מהם הרבה יותר גדולים.

צורת ההתקדמות ההגיונית, המתונה והבריאה הזו מאפשרת לבנות בסיס איתן, ולא רעוע, שעליו אפשר לבנות השלבים הבאים בביטחון חסר ספקות, בגאווה, בציפייה ובהצלחה-חסרת-נפילות-שבאות-כביכול-משום-מקום יחסית.

כמובן שבאופן אירוני כל העניין יצא על פסח… עזבי אותי סינכרוניזציה!

חג שמח ;)

מדיטציה לא תפתור כלום!

לפעמים כשאני מתיישב למדיטציה ויש לי בעיות/ אתגרים בחיים עוברות לי בראש מחשבות כמו: "בשביל מה אתה עושה מדיטציה עכשיו? זה לא יפתור כלום - לשבת בעיניים עצומות ולנשום!"

ואכן, מדיטציה מעולם לא פתרה לי שום בעיה - היא פשוט הפכה אותן לחסרות חשיבות.

גודלו של אדם נמדד לפי גודל הבעיות שלו. יש אנשים שלא מצליחים לסיים את החודש - אחרים דואגים למשרות של אלפי עובדים. יש כאלה שחיים בסבל ומחפשים מוצא - הבודהות שבעולם נתקלים בבעיה שונה: איך להביע אמת שנשגבת ממילים?

מדיטציה לעולם לא פותרת לי בעיות - היא פשוט הופכת אותי לאדם גדול יותר.

תמיד יהיו לנו בעיות, אפשר רק לקוות שהן יהיו איכותיות ;)

"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן." - אלברט איינשטיין

מדיטציה היא מנגנון שבו אנחנו משחררים צורות חשיבה ישנות ופותחים את עצמנו לצורות חשיבה, פרדיגמות, גבוהות יותר.

מדיטציה אף פעם לא פותרת לי בעיות - היא פשוט נותנת לי בעיות איכותיות יותר להתעסק בהן.

"אם הייתי שואל את הלקוחות שלי מה הם רוצים, הם היו אומרים סוס מהיר יותר". - הנרי פורד.

בעקבות המדיטציה של הבוקר - על חברות

לפני זמן מה פגשתי בתל אביב אדם שמעורר בי רגשות לא נעימים בכל פעם שאני חושב עליו. הוא היווה את השיא של סדרה של

מאורעות מערערים בערב מסויים ואף על פי שאותו ערב סימן את התחלתה של אחת התקופות הכי יפות בחיים שלי (שנמשכת, ולא מראה סימני האטה, גם ממש עכשיו), עדיין נשאר לי טעם מר בפה מאותה חוויה.

היום במדיטציה, הנשמה שלי דיברה אליי, והזכירה לי דברים שחשובים ללב:

היא הזכירה לי שכשהייתי בתיכון, פגשתי נער שעלה לי על העצבים מהרגע הראשון (ואני על שלו, הוא אישר את זה 😉). באותה תקופה כבר קראתי כמה ספרים טובים על התפתחות אישית ולכן הסברתי לעצמי, וגם לאחרים, שהעובדה שאנחנו מעוררים אחד בשני שנאה יוקדת אומרת שאנחנו מייצגים אחד לשני חלקים בתוכנו שאנחנו לא מקבלים. על כן, אפשר להסיק, שאנחנו בעצם מאוד דומים ולכן, אמרתי, יש לנו את הפוטנציאל להיות חברים מאוד מאוד טובים. השאר, המשכתי, תלוי בנו - אם נבחר להתפתח או לא. אם נתפתח, נהפוך לחברים הכי טובים. אם לא, רק נכניס את עצמנו עמוק יותר לתוך הדחקה ומלחמה פנימית וחיצונית.

כיום אני מחשיב אותו כאחד האנשים שאני הכי אוהב.

"כל כישלון או אתגר טומנים בחובם את זרע ההצלחה השווה להם בגודלם."

(נפוליון היל, 'חשוב והתעשר')

היא הזכירה לי שהאנשים שהכי מאתגרים אותנו בחיים הם מלאכים בהסוואה, אבל שטבעם האמיתי נחשף רק אם אנו בוחרים לגדול ולהתבגר באופן מודע. וההתבגרות שלנו נובעת מתוך החלטה להיות יותר.

להיות יותר אוהבים, לקחת יותר אחריות, לסמוך יותר על עצמנו, להיות עוצמתיים ולא כוחניים ולהקשיב למי-שאנחנו-באמת.

הנה, בזכותו קיבלתי השראה לכתוב את הפוסט הזה, בעקבות המדיטציה שהייתה לי הבוקר - דבר שמעולם לא עשיתי קודם ;)

תודה 🙏