בחברה שלנו, משתמשים במילה חוכמה ואינטליגנציה כמעט כמילים נרדפות. אבל לפחות מבחינתי, יש להן משמעות כל כך שונה, שלפעמים (לפחות סטטיסטית) היא ממש הפוכה.
אינטליגנציה היא כלי, היא כמו כוח, או יכולת. אבל היא נייטרלית - אפשר להשתמש בה 'לרעה' או לטובה. ממש כמו שאם אנרגיה אטומית אפשר להאיר את כל העולם בצורה ירוקה - או להשמיד אותו. אבל עוד קצת על זה אחר כך...
חוכמה היא השימוש הנכון באינטליגנציה כדי ליצור חיים מאושרים לעצמנו ולפעול בצורה שהיא Win-Win: למען עצמנו, למען אחרים, ואפילו למען העולם כולו. כחוק: ככל שאדם חכם יותר, הוא בהכרח גם מאושר יותר ואוהב יותר בהווייתו.
ולהפך - ככל שאדם מאושר יותר ואוהב יותר, אפשר לדעת כמה הוא חכם באמת.
עכשיו, האם יש קשר בין חוכמה לבין אינטליגנציה, או שהם הפכים? בואו נבדוק.
יצא לי להכיר אנשים אינטליגנטים בטירוף (הרבה יותר ממני), שהשתמשו באינטגלינציה שלהם כדי לאמלל את עצמם ואחרים. הם היו מבלים שעות בלנסות לשכנע אותי שמשהו לא בסדר איתם או שהעולם הוא מקום רע ומסוכן. המון אינטליגנציה, קצת מאוד חוכמה.
למעשה, חלקים גדולים מהמין האנושי נמצאים במצב דומה: יש לנו, לאנושות, מספיק כוח בשביל להפוך את העולם לגן עדן שופע לכולם - אבל חלקנו עסוקים בויכוחים טיפשיים ובמלחמות על דברים טיפשיים. שלום העולם תלוי באחוז האנשים שיצליחו לפתח חוכמה.
מצד שני, יצא לי להכיר אנשים לא-מאוד-אינטליגנטים... אנשים שלא יודעים כמעט אנגלית, לא למדו בבית ספר ולא קראו כמעט שום ספר בחייהם - אבל חכמים מאוד. שחיים לפי עקרונות פשוטים של כבוד, השקעה, אהבה - ועל כן הם מצליחים מאוד (כמובן שמבחינתי, הצלחה אמיתית היא להיות מאושר).
יש ילדים שכבר בגיל קטן מדגימים חוכמה גבוהה מאוד. על ילדים כאלה נוטים, בחברה שלנו, להגיד שהם "נשמות עתיקות".
אבל יש עוד לומר על הקשר בין אינטליגנציה לחוכמה, והוא: איך אינטליגנציה הופכת לחוכמה, ואיך חוכמה מגבירה את האינטליגנציה
אינטליגנציה מונעת מספק. האינטלקט גדל על ידי הטלת ספק, על ידי בחינה מחדש, על ידי שאילת שאלות.
חוכמה מונעת מאמון. לא אמון במשהו ספציפי, אלא אמון כללי שנמצא תמיד ברקע. אמון בעצמנו, בעולם (/יקום/אלוהים), באחרים, בטבע...
אז איך אינטגלינציה הופכת לחוכמה? אינטליגנציה הופכת לחוכמה כי בשיא של האינטליגנציה קורה דבר נפלא. האינטליגנציה הטילה ספק בכל כך הרבה דברים, שבסוף לא נותר דבר להטיל ספק חוץ מ - בעצמה! ובספק עצמו!
האינטליגנציה או-אז מבינה שהיא אינה שיא ההבנה, ומפנה מקום לחוכמה ולאמון.
מצד שני, חוכמה רוצה לעשות טוב וליצור טוב. אבל ללא אינטליגנציה - היא קצת עקרה. אי אפשר לעשות דברים משמעותיים (מבחינת גודל) ללא אינטליגנציה. אדם חייב לדעת לתקשר, לבנות, לארגן, לסדר, לתכנן - בשביל להשפיע לטובה בצורה עוצמתית! לכן, האדם החכם לומד. והוא לומד בקלות. בצורה מדוייקת, יעילה ואפקטיבית. בשביל עצמו. ובשביל אחרים. ובשביל העולם. בשביל לעשות טוב.
וזה הקשר שבין חוכמה לבין אינטליגנציה :)
מקווה שנתרמתם ונהניתם, אייל רביד :)
רוצים ללמוד עוד על רמות תודעה וחוכמה ואיך להגביר את רמת התודעה שלכם?
לחצו כאן כדי לקבל פרטים על 'קורס רמות התודעה' (או בקרו בחנות באתר) :)