ומה אם באמת נבראנו בצלם אלוהים?
ומה אם נתהלך בעולם הזה כאילו שהוא היצירה שלנו, בתלת מימד?
וגם אם לא, מה אם נתהלך בעולם הזה כאילו שהוא נוצר בשבילנו, כמו מלך שמתהלך בגנים שבארמון שלו, כי הרי למה הם שם אם לא לשם הנאתו?
וגם אם לא, מה אם נתהלך בעולם כמו המבקרים בארמון, כי הרי היופי לא נועד רק למלכים, אלא לכל באי והולכי הארמון והגנים?
ומה אם מהרגע שנתעורר ועד לרגע שנלך לישון נחלוב את תחושת ההערכה לכל מה שטוב ויפה בעולם הזה?
וכשנצא מהבית, נשים לב לפרחים בגן ונחלוב את ההערכה והאהבה שיש לנו ליופי שלהם…
נראה עץ ונשים לב כמה הוא מלכותי. ולכל הגוונים שלו והצללים, ואיך שהירוק עושה טוב בלב. ולזוהר של העלים כשהם דקים, או בזריחה כשהאור רך, או בשקיעה…
ומה אם נשיר שיר? ומה אם לשיר תהיה רק שורה אחת?
אני אוהב את הצבעוניות של העולם הזה. אני אוהב לראות איך אנשים מתלבשים ואת כל הסגנונות השונים. אני אוהב אנשים עם קולל יפה. אני אוהב לראות אנשים שמטפחים את עצמם מתוך אהבה. אני אוהב לראות את השמחה של כלבים. אני אוהב שאנשים מעריכים בעלי חיים. אני אוהב את כל הצמחים שיש בכל מקום שמקשטים את העולם הזה עם החיים שלהם והטבעיות שלהם, והרוגע שלהם. אני אוהב רעיונות. אני אוהב מקוריות ויצירתיות. אני אוהב לראות אנשים שמחים וצוחקים. אני אוהב את כמה שהעולם גדול. אני אוהב את זה שכולם עושים כמיטב יכולתם. אני אוהב את כל סוגי האוכל שקיימים ושהם כל כך זמינים ובהישג יד. אני אוהב את המודעות שיש לאוכל בריא. אני אוהב שהעולם כל הזמן משתפר. אני אוהב ספרים ושיש גישה כל כך נוחה למוחות הטובים ביותר שחיו וחיים בעולם. אני אוהב אנשים טובים. אני אוהב לראות טוב לב של אנשים ושאנשים מושיטים יד ונותנים עזרה. אני אוהב להרגיש טוב. אני אוהב.
אני אוהב.
וכשנתהלך ברחוב, ניראה כמו שאמור להיראות מלך, או בן אדם שזכה בלוטו, או אדם מצא את אהבת חייו. כי באמת מצאנו את אהבת חיינו. מצאנו את האהבה - בחיים שלנו.
I love. Therefore I am.
