איך בחור חסר ביטחון הצליח להתנשק עם שתי בחורות באותו זמן? איך בחורה ביישנית, חדשה בעיר, הצליחה להכיר כמה חברות חדשות תוך חצי שעה?
שני האנשים האלה הם אנשים קרובים אליי שבאו להתייעץ איתי איך לפתור את הבעיות החברתיות שלהם ותוך זמן קצר מאוד (שלושה שבועות במקרה של הבחור וכמה שעות אצל הבחורה) הגיעו לתוצאות - על ידי שימוש, בתור התחלה, בכמה מהדברים שאסביר כאן.
הדבר הראשון שעשיתי עם שניהם היה לאתגר אותם לדבר עם 5-10 אנשים זרים ברחוב, לבקש הכוונה למקום מסויים, להחמיא על משהו, לשאול משהו וכו'. אחרי כל פעם שאלתי אותם כמה בנוח הם הרגישו.
אם בפעם הראשונה הם אמרו שמתוך 10 (הכי נוח), הם הרגישו 5, ככל שהם המשיכו לשאול המספר עלה והם התחילו להנות מהמשחק, בעוד שבהתחלה הם הרגישו פחד או חרדה. זה מה שנקרא חימום חברתי.
לפני שאנחנו מתאמנים במכון אנו עושים חימום אבל רוב האנשים לא יודעים שאפשר, ורצוי, להתחמם גם חברתית. לימדתי אותם לבנות מומנטום, תנופה, תוך כמה דקות, שהחזיק להם לאורך כל הערב. לאחר מכן, הסברתי להם שאם הם יתרגלו ככה כל יום, הם יצברו מומנטום שיחזיק להם ימים, חודשים ולבסוף, ישנה אותם בצורה מהותית, ללא היכר. מיומנויות חברתיות הן כמו שריר. ככל שמתרגלים יותר, כך מתחזקים יותר.
בשלב מסויים יצאתי עם כל אחד מהם למועדון, סביבה ששניהם אמרו שמכניסה אותם ללחץ. נתתי להם כמה טיפים ("להתחמם" לפני שמגיעים למועדון היה אחד מהם.).
2. קודם כל, אמרתי להם, חשוב להתחיל לדבר עם אנשים מהרגע שנכנסים למועדון, אפילו בתור, בשביל לאמן את המוח שלנו ש"כאן, אנחנו מדברים עם אנשים, כאן אנחנו חברתיים.". ברגע שאנחנו עשים את זה פעם אחת ורואים ששום דבר רע לא קורה, הפחד יורד ומתחלף בסקרנות.
3. שניהם רצו לשתות אלכוהול בשביל להקל על עצמם והופתעו מהתגובה הנחרצת שלי. אמרתי להם שבשבילי מועדון הוא מקדש (גבות נוטות להתרומם בשלב זה.), אבל ההסבר התקבל בהנהונים והתלהבות.
עבודה על מיומנויות חברתיות היא עבודה רוחנית מכיוון שהבעיה היא רוחנית. כשהיינו ילדים וראינו מישהו/י שרצינו להכיר, פשוט התחלנו להתקדם לכיוונו/ה, בלי לבדוק לרגע אם יש לנו משהו חכם/ מספיק טוב להגיד, ואמרנו משהו. לא היה בנו שום פחד, והסיבה היא שעוד לא פיתחנו אגו, דימוי אישי שפחדנו שייפגע.
הפחד החברתי שלנו הוא בעיקר הפחד להיות מובכים, להגיד משהו לא נכון, להתפדח, לעשות מעצמנו צחוק, להידחות. אבל בכל אלה לא קורה באמת שום דבר רע, רק האגו שלנו, הדימוי העצמי שלנו נפגע. וכך, מכיוון שמקור הבעיה הוא רוחני, התהליך שמביא לפיתרון הוא, על פי הגדרה - עבודה רוחנית. לא שותים אלכוהול במקדש, ולכן לא שותים אלכוהול בפאב או מועדון ;)
זה לפחות מה שאמרתי להם חח
אני אישית מעדיף להיות 100% מודע לעצמי באיטראקציות חברתיות כי אני תמיד לומד המון על עצמי, על בני אדם, על תקשורת, ועל החיים. אני לא רוצה לפספס שום פרט, ואלכוהול, לצערי, גורם לנו לפספס פרטים :)
4. כשהיינו במועדון הדגשתי את החשיבות של לדבר עם "כולם". אולי את חלקכם זה יפתיע ואולי לא, אבל עד לא מזמן היו לי בעיות חברתיות קשות בעצמי. אני זוכר את עצמי בגיל 18 מחקה הבעות פנים שראיתי בהפסקה ושואל אנשים מה המשמעות שלהן. עשיתי כברת דרך ואני מדבר מניסיון.
כשמדברים עם כולם, קורים כמה דברים:
כשאנו מגיעים למקום חברתי מסויים, תמיד יש מישהו או מישהי שמעניינים אותנו במיוחד. אבל עצם העבודה שאנחנו מייחסים להם חשיבות, עלולה לגרום לנו לפחד ולהתנהג מוזר. כשאנחנו מדברים עם כולם, הם מפסיקים להיות מאיימים כי הם הופכים להיות "עוד מישהו" שאנחנו מדברים איתו.
לפעמים אני מוצא את עצמי במועדון/ מסיבה/ מפגש ומגלה שאני הבן אדם הכי חברתי שם. אני מכיר את כולם, אני מכיר אנשים לאחרים וקבוצות לקבוצות. לפעמים בזמן שאני מדבר עם מישהו/י, אנשים שהכרתי קודם מצטרפים לשיחה וזה שאני מדבר איתו עלול לחשוב שאני ארגנתי את האירוע.
אולי זה לא נשמע מיוחד, אבל בי - מהמקום שממנו הגעתי, זה מעורר גאווה.
3. כשמדברים עם כולם, זה בונה את המומנטום שדיברנו עליו קודם. הרבה יותר קל ללכת לדבר עם מישהו אם זה מה שעשית כל הערב מאשר אם בילית חצי שעה או שעה לבד (או אפילו עם האנשים שהגעת איתם.) אנחנו נוטים להישאר באזור הנוחות שלנו ברגע שאנחנו מבלים בו 'יותר מדי' זמן.
מה שמביא אותי לנקודה האחרונה. וזוהי נקודה כואבת ;) אני גר בלב תל אביב וכל יום אני רואה חברים/ חברות/ זוגות/ קבוצות יוצאים לבלות בפאבים. דעתי האישית היא שברוב המקרים אנשים יוצאים הם רוצים לפגוש, להכיר ולדבר עם אנשים חדשים. הם רוצים להתחכך, להתערבב ולהתרענן.
אבל אף אחד לא עושה עם זה כלום.
אנשים בדרך כלל יושבים עם עצמם, ולפעמים אפילו מזמינים עוד ועוד בירות, בתירוץ להישאר במקום הבילוי, להאריך את זמן השהייה שם, ולהגדיל את הסיכוי שמישהו יפנה אליהם, או שמשהו יקרה (כמו לקוות שתתיקל בקראש שלך מהתיכון, תפילו את הספרים אחד של השנייה וכו'...).
אני חושב שהרבה אנשים שיוצאים, מקווים שמשהו יקרה, וחוזרים טיפה מאוכזבים, אחרי בזבוז לא-מודע כל כך של כסף וזמן. אני רואה אנשים מסתכלים לצדדים. והם תמיד מגיבים מאוד טוב כשכן פונים אליהם.
הרי אם הם רצו לדבר רק עם אלה שהם הגיעו איתם, הם יכלו לקנות בירה בזול יותר, ולדבר במקום שקט יותר ללא הפרעות.
איזה עולם יפה זה יכול להיות אם נחזור להיות כמו ילדים, חסרי פחד, חברותיים, שמחים.
(יש כמה נקודות ועצות שיש בסרטון ואין בפוסט.)
אם עוד תוכן בנושא הזה מעניין אתכם, מוזמנים לבקש/ לשאול בתגובות או בפרטי. זה אולי 1% מהידע שצברתי ;)