top of page
  • תמונת הסופר/תEyal

על מחשבות אובדניות (תרתי משמע)

עודכן: 30 במרץ 2019

אני אוהב להעלות פוסטים וסרטונים שאקטואליים בשבילי כי אז הם יוצאים הכי אמיתיים, מהלב. והפעם זה לא שונה :) זוהי לא קריאה לעזרה אלא שיתוף, שאני חושב שיכול לעזור להרבה אנשים. כמה מהמושגים פה אולי יהיו זרים ולא מובנים לאנשים שלא נחשפו לרעיונות של ספיריטואליזם אז אתם מוזמנים לשאול :)

*** אה כן, Spoiler Alert ;)


מתתי הרבה מאוד פעמים בחיים האלה. וזה יכול להישמע כמו משפט מוזר אבל אני כבר אסביר. אני לא חושב שבני אדם הם אחד. אנחנו הרבה, קהל שלם בתוך גוף יחיד. אנחנו רגילים לחשוב על ה"מצבים" השונים שלנו כמצבי רוח אבל כמה מורים רוחניים דיברו על זה שכל 'מצב רוח' הוא כמו בן אדם שונה לגמרי. בואו נבחן את זה רגע:


שמתם לב שכשאתם בדיכאון שפת הגוף שלכם שונה, הפיזיולוגיה שלכם שונה, רמת האנרגיה שלכם שונה? שמתם לב שאתם רוצים דברים שונים ולא-רוצים דברים שפעם רציתם? שמתם לב שאתם זוכרים רק דברים רעים? שכל תפיסת העולם שלכם שונה? אוצר המילים משתנה, האנשים שאתם מגדירים כחברים ועוד הרבה.


ניסיתי לשמור את זה קצר אבל שימו לב כמה השתנה ובחנתי כאן רק רגש אחד (וגם אותו בצורה מאוד כללית. הרי "דיכאון" יכול להתבטא במאות צורות שונות אצל כל אינדיבידואל.). הדבר נכון גם לרגשות "חיוביים"/ נעימים.


אבל זה לא עובד רק עם רגשות. למעשה, בכל רגע שאנחנו מאמינים ברעיון מסויים, אנחנו כאילו הופכים לאדם שונה (בין היתר, כל מחשבה או רעיון מעוררים אצלנו רגשות). אמונה ברעיון או מחשבה נקראים "הזדהות". המשמעות של הזדהות עם מחשבה או רעיון היא בלבול של הזהות שלנו עם המחשבה. לדוגמה, אם הצעתי למישהו לצאת איתי והוא אמר לא, לא קרה לי שום דבר פיזי. אבל הסכנה היא שאני עכשיו אזהה את עצמי כ"זה שנדחה."


או, יכול להתעורר בי רצון להרוויח יותר כסף, וזה בסדר. אבל יש בעייתיות בלחשוב על עצמי כ"זה שרוצה מיליון דולר." כי עכשיו זו לא מחשבה, רעיון, או רצון - זה הפך לזהות שלי. ומה יקרה אם אני אחשוב שמישהו מאיים על הסיכויים שלי להרוויח יותר כסף? או מה יקרה אם מישהו ירצה אותי ואני חושב שאני הוא "זה שנדחה." אז אני ארגיש כאילו שמאיימים על החיים שלי.


יש אינספור זהויות כאלה שאספנו לאורך החיים. כל מיני מחשבות, רעיונות ואמונות שאנחנו מזוהים איתם, חושבים שהם אנחנו. " אני זה שמאמין בזה, רוצה את זה ומרגיש ככה וככה." כל אחת מהזהויות האלה שירתו אותנו בשלב מסויים אבל מגיע רגע שהן כבר לא משרתות אותנו. למשל, אולי הרגשנו בודדים בתור ילדים, וכשנפלנו בטעות כולם צחקו והרגשנו טוב כי קיבלנו תשומת לב. הילד יכול להגיע למסקנה שלעשות עצמו צחוק זו דרך לקבל אהבה. זו הופכת להיות הזהות שלו. "אני הוא זה שעושה מעצמו צחוק בשביל לקבל אהבה." אבל הוא לא מודע לזה.


כשהוא יתבגר, לאט לאט הוא יתחיל לשים לב שהאסטרטגיה הזו לא משרתת אותו. שהיא כבר לא עובדת כמו פעם. כאן הוא יתחיל לחוות משבר זהות. יכול להיות שהוא תיכנן את כל החיים שלו סביב זה. הקריירה שלו מבוססת על זה, כל החברים שלו, התחביבים שלו וכו'. כאן מגיע הרגע הקריטי. משהו בתת מודע שלו מזהה שהזהות הזו כבר קטנה עליו, ושהוא יכול להתגבר אל מעבר לה.


הזהות שלו תתחיל להרגיש חסרת טעם וכאן מגיעות המחשבות האובדניות. אנחנו משנים את דעתנו עשרות פעמים ביום לפעמים אבל אלו מחשבות שאנחנו רואים כחסרות חשיבות. אבל כשזוהי מחשבה/ אמונה שאנחנו מזוהים איתה, אנחנו עלולים לחשוב ש-אנחנו- רוצים למות, ש-בנו- כבר אין טעם, ש-לנו- אין עתיד. אנחנו בסך הכול מבלבלים בין עצמנו לבין הזהות השקרית שלנו, האגו.


הניסיון שלי הוא שכשאני מפסיק להיאבק ומשחרר - מתקיים מוות קטן. מוות של מי שחשבתי שאני. אבל הסבל האמיתי הוא ההתנגדות לשינוי. כאן אנו חווים דיכאון ופחד ובלבול. מתתי כמה פעמים בזמן האחרון.

"אייל שהסיוט הכי גדול שלו זה להיות כמו כולם". "אייל שרוצה להיות מפורסם ומצליח." "אייל שמפחד שיראו אותו אבוד." ועוד כמה ;)


עדיין יש בי את הרצונות והפחדים האלה וזה בסדר, כמובן - הנקודה שלי היא ששכבה בהזדהות שלי איתם "מתה" (ויש עוד כמה שכבות ;) ). בכל מקרה, הרבה פעמים, ההזדהות שלנו עם תשוקה היא זו שעומדת בדרכנו להשיג אותה. ולמקרה שזה לא היה ברור, אסכם את הפוסט:


מהניסיון שלי, תמיד שכשחוויתי מחשבות אובדניות, זה לא הייתי אני שרצה למות, אלא דפוס מחשבה שרצה למות, שראה שהוא מיותר. אמונה שכבר לא שירתה אותי שרצתה לגאול את עצמה מייסוריה וכו'. ובגלל זה, זה תמיד עובר. אפילו אם תוך כדי זה לא נראה ככה. אני לא יודע אם הפוסט הזה יעזור למישהו, כי אני מכיר את הקונספט הזה כבר כמה שנים ואני עדיין שוכח אבל היי - אפשר לנסות חח


בתמונה: הגיבור של הסרט "פייט קלאב" (שהוא חסר שם, כמו התודעה שלנו) מתאבד, אבל מי שבאמת מת הוא טיילר - האגו, הזהות האלטרנטיבית שהוא יצר בשביל להשתחרר מהשגרה הלא-מספקת שלו. אבל כמו שהוא אומר לו כמה שניות לפני - הוא כבר לא צריך אותו ^^

❤️🙏


0 תגובות

Comments


bottom of page