top of page
  • תמונת הסופר/תEyal

ניסויים באהבה #2

פוסט המשך לקטע שכתבתי אתמול שכולל תובנות נוספות. התרגיל שתיארתי בפוסט הקודם (כדאי לקרוא בשביל להבין את מה שאני אכתוב פה), הוכיח לי דברים שכבר ידעתי (או לפחות שמעתי) ושיכולים להיות מאוד מהפכניים באיך שאנחנו תופסים את כל סוגי מערכות היחסים שיש לנו בחיים. אדבר על אבחנות בין כמה רגשות שאנחנו מכירים לבין אהבה.


געגוע≠אהבה

אני חושב שנהוג לראות געגוע כביטוי של אהבה אבל התרגיל הוכיח אחרת. כשהתגעגעתי למישהי ואז התרכזתי בדברים בה שאני אוהב (או שמעוררים בי אהבה), תחושת הגעגוע נפסקה. הנה כמה מחשבות על הסיבות לתופעה:


1 הגעגוע היה ביטוי של חוסר שביעות רצון מהמצב - מאיפה שאני נמצא, מאיפה שהיא

נמצאת ושאנחנו לא ביחד. כשהתחלתי להקל את עצמי לאהבה, האהבה התפשטה גם לקבלה (ואהבה) של המצב על כל פרטיו.


2. הגעגוע מלכתחילה לא היה לאדם, אלא החוויה הפנימית שקישרתי להימצאות בנוכחותו של האדם. כלומר, מלכחילה רציתי לחוות אהבה, וקישרתי את זה לבן אדם שכשאני נמצא בנוכחותו, קל לי למצוא סיבות לחשוב מחשבות של הערכה ואהבה.


באופן כללי, געגוע מצביע על מחסור (to miss) ואהבה היא תחושת מלאות - השניים סותרים אחד את השני.


קנאה≠אהבה

התרגיל מוסס את שני סוגי הקנאה: קנאה במישהו על הדברים שיש לו, במונח כללי, וקנאה במערכת יחסים רומנטית. נדבר על הסוג השני כי הוא יותר מעניין P:


כמו בגעגוע, הקנאה הייתה ביטוי של 'ויכוח עם המציאות', אומנם חריף יותר. ברגע שעשיתי את התרגיל על הבחורה, במקרה הזה, התמלאתי בתחושה של נתינת חופש ורצון בטובתה, אמון בה, בי, ובחיים בכלל ושחרור אוהב (של הקנאה והדאגה, ולא של מערכת היחסים).


ובכללי אמשיך ואומר את הברור מאליו: כעס הוא חוסר של אהבה - אי אפשר לאהוב ולכעוס באותו זמן מאחר שהם פעולות הפוכות של התודעה. אהבה היא התרכזות בכל מה שטוב וטהור באדם, וכעס הוא התרכזות ללא פרופורציות במשהו שלא מוצא חן בעינינו.


התרגיל גם "ריפא" חשש ופחד, מאחר שכל המנגנון של פחד הוא התרכזות בתכונות או באירועים שגורמים אי נוחות וניסיון להימנע מהם שוב. שמתי את המילה "ריפא" במרכאות מכיוון שהתרגיל לא פתר את הבעיה, הוא פשוט הפך אותה ללא רלוונטית.


על אבל לא אפרט, אלא רק אניח פה את המילה, ועל מיניות אולי בהמשך ;)

0 תגובות

Comments


bottom of page