ניסויים באהבה

אז בשנים האחרונות עשיתי הרבה ניסויים בתודעה (בין היתר תרגול מדיטציה יומיומי 7 שנים ברצף) ובאהבה על צורותיה השונות, וכאן אפרט על אחד הניסויים האחרונים.

כבר שנים רבות שאני כותב כל יום גרסה מסויימת של יומן-הוקרת-תודה, כלומר לרשום את הדברים שאני מודה עליהם בחיי. בחודשים האחרונים התרגיל הפך לאתגר: לבחור כל יום מישהו או משהו ולכתוב עליו 12 דברים שאני אוהב בו (נישאר עם הדוגמה של בן אדם כרגע, אבל זה יכול להיות הגוף שלי, המצב הכספי שלי, עיר, מדינה…).

התרגיל גרם לי להיות יותר סבלני, אוהב, אכפתי ושמח בצורה מדידה וברורה לעין. בנוסף, בלי ששיניתי את ההתנהגות שלי, האנשים שביצעתי את התרגיל עליהם התחילו להשתנות בדרכים חיוביות ועוצמתיות ביחס אליי ובכלל.

אבל לפעמים הייתי מסיים 12 דברים ופתאום היה צץ לי בראש עוד משהו לכתוב, או כמה. ואז לפני חודשיים לקחתי אתגר חדש. בכל פעם שאצליח לעשות יותר מהמספר שקבעתי לעצמי, השיא יהפוך להיות המינימום החדש. האתגר יצר תופעה מעניינת:

מאחר שלאורך הזמן עשיתי רשימה כזו על כל אדם בחיי, הייתי חייב 'לאהוב' את אלה שהכי קשה לי איתם, אלה שחושבים שונה ממני וכו', באותה מידה כמו את אלה שהכי קל לי לאהוב, החברים הקרובים שלי וכו'. אבל היה עוד בונוס:

תמיד ידעתי שאחד האנשים שהכי חשוב לאהוב אותם הוא אני. וכך, הבונוס היה שהייתי צריך למצוא אותו מספר של דברים שאני אוהב באחרים כמו שמצאתי בעצמי, ולהפך, וכך, סוג של (עם דגש חזק על סוג של) מצאת דרך מקורית לקיים את "ואהבת לרעך כמוך.", או את "אהוב את אויביך." (אם יורשה לי לקחת גם מהנצרות).

הניסוי ממשיך וכרגע אני ב70 ;) והנה כמה מחשבות לסוף:

1) ככל שאתה מוצא יותר דברים טובים במישהו, כך יותר קל לך למצוא בו דברים טובים (אולי המגבלה היחידה היא אוצר המילים).

2) באותה מידה שבה 'מצאתי' דברים שאני אוהב באחרים, אני חושד ש'יצרתי' את הדימוי שיש לי של האדם בצורה הכי חיובית שיכולתי, דבר שלא הפריע לי בכלל, כי התוצאות החיוביות התמידו.

אכן, לאהוב את הזולת הוא אחד הדברים הכי אנוכיים שאנחנו יכולים לעשות ;)