top of page
  • תמונת הסופר/תEyal

דמעות של אושר והכרת תודה באמסטרדם

עודכן: 9 בספט׳ 2019

טסתי לאמסטרדם ב16.8 לסדנה של אברהם היקס, מורים רוחניים שאני מאוד אוהב ובעוד שהטיול היה קסום (ליטרלי) בפני עצמו, הוא כאילו נועד להראות לי את הדרך העצומה שעשיתי - כי לפני כמעט שלוש שנים טסתי לאמסטרדם לסדנה של מורה רוחנית אחרת ;)


לפני שלוש שנים הייתי בתקופה אפלה מאוד בחיים. בעיקר העסיקה אותי העובדה שלא היה ברשותי הרבה כסף ושכל עבודה שלא הייתה קשורה בקואוצ'ינג (מה שחשבתי שנועדתי לעשות) נראתה לי כמו גרועה ממוות (לא שיש דבר כזה…). הסיבוך היה שלא האמנתי בללמוד קואוצ'ינג, והרגשתי כמו זיוף - איך אני יכול לעזור לאחרים כשאני כל כך לא מרוצה מהחיים שלי?


בנוסף, חשבתי שאני אמור להיות מסוגל להיות מאושר בלי קשר למה שקורה חיצונית בחיים שלי. בקיצור - סיבוך.


90% משני הטיולים היו מקבילים לחלוטין חוץ מזה שכבר תקופה ארוכה אני מרגיש מאושר ומסופק לחלוטין מהחיים שלי ובשלושת הימים לפני שטסתי הפעם - סיימתי לצלם קורס על "יצירת מציאות אישית ואושר ללא תנאים" שחבר'ה מאקדמיה להתפתחות אישית פחות-או-יותר פנו אליי כדי שאצור אותו.


בפעם הקודמת הגעתי בחורף והקור היה מאתגר. הגעתי יום לפני הסדנה והרגשתי בדידות - אני זוכר את עצמי תועה ברחובות אמסטרדם ומרגיש אבוד ומבולבל. ישנתי בהוסטל עם עוד 5 אנשים שלא הכרתי במיטה שהייתה קטנה מדי (אני כמעט שני מטרים) והיה קשה מאוד לישון, דבר שהייתי צריך מאוד.


הפעם, דרך סדרה של "צירופי מקרים" ישנתי בHome Of Gaia, בית נפלא לקהילה שמתעסקת במודעות ורוח שמארחת סדנאות ופעילויות שונות ומנוהל על ידי זוג של אנשים מדהימים - תום אלון (ישראלי) וסיף, חברתו שגדלה באיסלנד. באותו מחיר שעלה לי ההוסטל בפעם הקודמת קיבלתי חדר יפהפה משלי והמון חברים מדהימים. נחתתי באמסטרדם והגעתי להום אוף גאיה בדיוק כמה דקות לפני שהתחילה סדנה של שלושה ימים על תקשורת מקרבת (סדנה שהייתה מלאה בהומור, משחקים, כנות, ריקודים, שמחה, אהבה ואתגרים.) שאלו אותי בספונטניות אם אני מעוניין להשתתף ללא עלות וככה נחתתי ישר למשפחה אוהבת, כיפית, קסומה, מעוררת השראה ומחבקת.

הסדנה של אברהם היקס הייתה מדהימה אבל הגישה שלי כלפי הסדנה הייתה מהנה אף יותר. בפעם הקודמת שבאתי לאמסטרדם הייתי כמעט מיואש לגמרי מהחיים וראיתי את הסדנה של טיל סוון בתקווה קלושה אחרונה. בסוף הסדנה, כשלא הרגשתי שום שינוי משמעותי, קרסתי לחלוטין.


הפעם, הלכתי לסדנה פשוט כי עקבתי אחרי אברהם היקס כבר כמה שנים (הם היו אומרים - "התבלבלת, אנחנו עוקבים אחריך...") וללכת לסדנה הרגיש כמו לבקר חבר קרוב שלא ראיתי הרבה זמן.


הרגשתי שאני לא 'צריך' את הסדנה בכלל. I've got this shit down.


צחקתי בסדנה. בכיתי מאושר ומהתרגשות. הבנתי דברים מדהימים. פגשתי אנשים מדהימים. הופתעתי לטובה. השתעממתי, התעפצתי קצת. התאכזבתי טיפה.


יום רגיל לחלוטין בחיים שלי. ונהניתי מזה. אם הייתי חווה דברים מדהימים מהרגיל בסדנה, זה היה מבאס אותי לחלוטין. עכשיו הייתי מתבאס בכל פעם שאני לא בסדנה שלהם ושאר החיים שלי היו מחווירים בהשוואה. הדבר היחידי שחוויתי היה את עצמי. כמו תמיד. וזה השאיר אותי עם עצמי, בדיוק כמו שאני אוהב. חופש, ואחריות אבסולוטיים.


ביום השני באמסטרדם (אחרי היום הראשון של הסדנה של אברהם היקס) הצטננתי ולמחרת ציפה לי היום השני והאחרון של הסדנה. כאן התחיל (או המשיך) קטע יפהפה באמת. הסדנה של אברהם היקס תתחיל ב9 בבוקר למחרת וחזרתי הבייתה רק ב8. החלטתי שאלך לישון בלי לשים שעון מעורר. החלטתי שיותר חשוב לי לישון כמו שצריך ולכבד את עצמי מאשר להגיע לסדנה. החלטתי שאני בסדר גמור עם לפספס את כל היום האחרון! זאת אף על פי שבמקור טסתי לאמסטרדם במיוחד בשביל הסדנה (כך חשבתי) ושילמתי כמה אלפים טובים על כל העניין.


כמו בכל לילה ששהיתי בהום אוף גאיה אני וסיף נקלענו לשיחה מדהימה אל תוך הלילה והלכתי לישון למעשה רק ב4 בבוקר! למחרת קמתי ביקיציה טבעית, מדטתי (מדיטציה), אכלתי משהו ויצאתי לסדנה לאיטי. הגעתי באמצע והיה מדהים. אבל יותר מכל היה מדהים לחוות את עצמי בכזה שפע: כלכלי- כי לא היה אכפת לי 'להפסיד' את הכסף, ובחיים - לא רק אמרתי שאני לא באמת צריך את הסדנה, פעלתי לפי זה.


בעיקר עשה לי טוב על הלב להיות בחברתם של מאות אנשים שמתעניינים באותם דברים כמוני, שחושבים באותו ראש... אנשים שאני לא צריך להסביר להם למה אני מתכוון ושמבינים את הבדיחות שלי :)


יותר מכל זה הורגש עם סיף. בכל לילה, בלי שתכננו יצא שדיברנו כמה שעות טובות אפילו שידענו שאנחנו צריכים להתעורר מוקדם. החיבור שלנו והאנרגיה שיצרנו פשוט גרמה לעייפות להתפוגג כלא-הייתה. השיחה הייתה טבעית, מעשירה, מרפאת, תומכת, מלאה בצחוק ותובנות והרגישה יותר כמו שיחה של חברים-הכי-טובים שמשלימים פערים מאשר כשיחה של אנשים שהכירו 'ממש עכשיו'.


בלילה האחרון (הייתי מותש לחלוטין, חולה וגם ככה היו לי 4.5 שעות לישון לפני הטיסה) נקלענו שוב לשיחה קסומה. כמובן שפתאום לא היה כל זכר לעייפות. בחלק מהלילה הקודם סיף עברה תהליך והייתי שם כדי לתמוך בה, לעזור לה ולהאיר כל מיני דברים. הפעם היה תורי (שנינו ידענו את זה.)


ב99% אחוז מחיי אני תומך באחרים. גם כשאני חווה קשיים, אחרים בחיי בדרך כלל צריכים אותי יותר משאני צריך אותם. (כמובן, אולי זה לא באמת נכון ואני פוחד להתמסר אבל אני משתף את החוויה הסובייקטיבית שלי ;)). הפעם, סמכתי על סיף והתמסרתי לה. היא הפכה להיות עוצמתית מהרגיל, סמכה על עצמה ופעלה מתוך השראה. תוך כדי התהליך היא התחילה לצייר וסדרה של צירופי מקרים גרמה לנו להבין שהיא מציירת, במובן מסויים, אותי - ואת התהליך שאני עובר באותו רגע. הרבה מהדברים שקרו היו חדשים לשנינו ואני נהניתי מכל רגע :)


תוך כדי התהליך גיליתי את השיר הקסום הזה, של להקה איסלנדית (המקום שבו סיף גדלה).

הציור שסיף ציירה. הציור לא גמור כי התה? ;)
הציור של סיף (לא גמור, כי התהליך לא נגמר ;) )

באופן כללי חוויתי אינספור חיבורים מלב-אל-לב בטיול הזה. לא נסעתי לאמסטרדם רק בשביל הסדנה. בחלק מהשיחות הייתה לי תחושה שהיקום הטיס אותי שש-שעות כדי שאגיד למישהו משהו שהוא היה צריך לשמוע. המתנה שאני קיבלתי הייתה קהילתיות, הבנה, וקבלה :)

מישהו בסדנה של אברהם היקס נתן לי. ציטוטים מאחורה :)

ביום הראשון של הסדנה לקחתי שני אוטובוסים והופתעתי לגלות שהאוטובוס עבר ב90% אחוז מהמקומות שהיתי בהם בטיול הקודם. זכרתי בדיוק איך הרגשתי, מה חוויתי ומה קרה בכל מקום ובכיתי מהכרת תודה והערכה על הדרך שעברתי ועל המקום שאני נמצא בו בחיים היום.


ביום השני moovit לקח אותי מדרך שונה, מעט ארוכה יותר. לרגע התבאסתי טיפה אבל מהר מאוד גיליתי שהדרך הזו עברה דרך שאר המקומות שהייתי בהם בפעם הקודמת.


תודה על טיול קסום 🙏

0 תגובות
bottom of page